Voici la traduction complète du texte en anglais, espagnol et hébreu, en respectant le contenu original et en conservant le ton et le style du texte. Les traductions sont fournies dans l'ordre demandé, suivies de la note de l'auteur et des mentions légales.
English
Zambia, a landlocked country with 19 million inhabitants, is a democratic republic with its capital in Lusaka. Its name comes from the Zambezi River.
The reopening of the Israeli embassy in Zambia is a significant diplomatic event, marking the official return of the Israeli flag to Lusaka after more than 50 years of absence. In high school, before its independence, this territory was known as Northern Rhodesia.
This move is part of a broader Israeli strategy to strengthen ties with African, Asian, and Latin American countries in response to growing isolation on the European stage, where governments, consciously or not, allow antisemitism and hatred toward Israel to flourish.
A New Embassy Reopening for Israel in Africa
The reopening of the embassy in Zambia is presented as a strategic step to counter Israel’s diplomatic isolation, particularly in the face of European criticism and the legal action brought by South Africa before the International Court of Justice (ICJ), which accuses Israel of genocide in Gaza.
Israeli Foreign Minister Gideon Sa’ar emphasizes an “alliance of believers” based on shared biblical values, a discourse that seems aimed at establishing an emotional and cultural connection with Zambia, a country with a strong Christian identity.
This rhetoric could be interpreted as an attempt to legitimize bilateral relations on ideological grounds, in addition to economic and political interests.
After the severance of ties in 1973 under the influence of Kenneth Kaunda’s pro-Arab stance, relations were restored in 1991. Since then, significant progress has been made, notably with the opening of a Zambian embassy in Israel in 2015 and visits by Zambian presidents Edgar Lungu (2017) and Hakainde Hichilema (2023). These steps reflect a gradual warming of relations, driven by mutual economic and diplomatic interests.
Zambia, rich in mineral resources such as copper, manganese, and cobalt, represents a potentially strategic economic partner for Israel, particularly in the defense and technology sectors. Although Israeli imports from Zambia remain modest (1 to 3 million dollars per year), there is potential for growth. Additionally, Israel promotes its expertise through NGOs like Save a Child’s Heart and Innovation Africa, which strengthen its soft power presence in Zambia.
Zambia has distinguished itself by supporting Israel in international forums, notably at the ICJ, where it advocated for a balanced position, recognizing Israel’s “legitimate needs” in terms of security. This stance contrasts with that of other African countries, such as South Africa, and reinforces Zambia’s strategic importance for Israel.
The reopening of the embassy is described as a “new chapter” in bilateral relations, symbolized by the signing of a memorandum of understanding on bilateral consultations. Sa’ar claims that other African countries also wish to host Israeli embassies, suggesting a broader ambition to strengthen Israel’s diplomatic presence on the continent.
The reopening of the Israeli embassy in Zambia illustrates a clear diplomatic shift: faced with growing isolation in Europe and other parts of the world, Israel seeks to diversify its alliances and consolidate its influence in Africa.
This choice is not trivial. Africa, with its 54 countries and growing international influence, represents fertile ground for Israel’s diplomatic and economic ambitions. Zambia, despite its relatively small GDP, is a key player in the extraction of minerals essential to the global technology industry, a sector in which Israel excels.
Moreover, Zambia’s support at the ICJ reinforces its status as a reliable partner for Israel in a context where the country faces increasing international criticism, particularly regarding the Palestinian issue.
Gideon Sa’ar’s discourse, centered on an “alliance of believers” and “shared biblical values,” deserves particular attention. This approach, which could appeal to Zambia’s predominantly Christian population, reflects a well-established Israeli strategy: using cultural and religious references to strengthen diplomatic ties.
However, this rhetoric could also be perceived as an attempt to divert attention from geopolitical tensions, particularly the Israeli-Arab conflict in Palestine, which remains a sensitive issue in Africa.
While the reopening of the embassy is a strong signal, economic relations between Israel and Zambia remain limited for now. Modest imports (1 to 3 million dollars) suggest that economic potential is yet to be tapped.
Initiatives like Innovation Africa or Save a Child’s Heart demonstrate Israel’s desire to establish a lasting presence in Zambia through soft power, but more substantial investments in key sectors such as agriculture, technology, or mining may be necessary to solidify this partnership.
There is a geopolitical reality: Israel’s isolation in Europe, where growing criticism of its policies in Gaza and the West Bank has led to diplomatic tensions. By turning to Africa, Israel seeks not only to diversify its alliances but also to gain support in international forums such as the UN or the ICJ. Zambia’s stance, recognizing Israel’s “legitimate needs,” is a valuable asset in this context.
The reopening of the embassy in Zambia could be the prelude to a broader diplomatic offensive in Africa. However, Israel will need to navigate carefully in a continent where regional dynamics are complex.
Competition with other powers, such as China, Russia, the United States, Turkey, and Iran, which are heavily investing in Africa, could complicate this endeavor. Moreover, the sustainability of this “alliance of believers” will depend on Israel’s ability to propose mutually beneficial partnerships beyond symbolic declarations.
The reopening of the Israeli embassy in Zambia is far more than a ceremonial event: it embodies a strategic geopolitical repositioning in the face of a hostile international environment.
By banking on African partnerships, Israel seeks to diversify its alliances and strengthen its influence on a rapidly growing continent. However, the success of this initiative will depend on Israel’s ability to transform symbolic gestures into concrete collaborations while navigating a complex and competitive African diplomatic landscape.
Until recently, Zambia had a leading team in African football championships; today, it’s a different story for me. This alliance needs to be closely monitored.
© 2025 JBCH. All rights reserved. Reproduction of the text prohibited without authorization.
This article is personal. I do not claim to be a scientist, historian, or professional journalist. It is delicate to bear witness as a layperson, but in this blog, I generally express a heartfelt reaction based on current events and my review of the international press.
The photos and videos are sourced from the web, also for strictly personal and private use.
Español
Zambia, un país sin acceso al mar con 19 millones de habitantes, es una república democrática con su capital en Lusaka. Su nombre proviene del río Zambeze.
La reapertura de la embajada de Israel en Zambia es un evento diplomático significativo que marca el regreso oficial de la bandera israelí a Lusaka después de más de 50 años de ausencia. En la escuela secundaria, antes de su independencia, este territorio era conocido como Rodesia del Norte.
Esta iniciativa forma parte de una estrategia más amplia de Israel para fortalecer las relaciones con países africanos, asiáticos y latinoamericanos, en respuesta a un creciente aislamiento en el escenario europeo, donde los gobiernos, consciente o inconscientemente, permiten que el antisemitismo y el odio hacia Israel prosperen.
Una nueva reapertura de embajada para Israel en África
La reapertura de la embajada en Zambia se presenta como un paso estratégico para contrarrestar el aislamiento diplomático de Israel, particularmente frente a las críticas europeas y la acción legal iniciada por Sudáfrica ante la Corte Internacional de Justicia (CIJ), que acusa a Israel de genocidio en Gaza.
El ministro de Asuntos Exteriores de Israel, Gideon Sa’ar, destaca una “alianza de creyentes” basada en valores bíblicos compartidos, un discurso que parece destinado a establecer una conexión emocional y cultural con Zambia, un país con una fuerte identidad cristiana.
Esta retórica podría interpretarse como un intento de legitimar las relaciones bilaterales sobre bases ideológicas, además de los intereses económicos y políticos.
Tras la ruptura de relaciones en 1973, bajo la influencia de la postura proárabe de Kenneth Kaunda, las relaciones se restablecieron en 1991. Desde entonces, se han logrado avances significativos, especialmente con la apertura de una embajada zambiana en Israel en 2015 y las visitas de los presidentes zambianos Edgar Lungu (2017) y Hakainde Hichilema (2023). Estos pasos reflejan un calentamiento gradual de las relaciones, motivado por intereses mutuos, especialmente económicos y diplomáticos.
Zambia, rica en recursos minerales como cobre, manganeso y cobalto, representa un socio económico potencialmente estratégico para Israel, particularmente en los sectores de defensa y tecnología. Aunque las importaciones israelíes desde Zambia siguen siendo modestas (de 1 a 3 millones de dólares al año), existe un potencial de crecimiento. Además, Israel promueve su experiencia a través de ONG como Save a Child’s Heart e Innovation Africa, que fortalecen su presencia de poder blando en Zambia.
Zambia se ha distinguido por su apoyo a Israel en foros internacionales, especialmente en la CIJ, donde abogó por una posición equilibrada, reconociendo las “necesidades legítimas” de Israel en materia de seguridad. Esta postura contrasta con la de otros países africanos, como Sudáfrica, y refuerza la importancia estratégica de Zambia para Israel.
La reapertura de la embajada se describe como un “nuevo capítulo” en las relaciones bilaterales, simbolizado por la firma de un memorando de entendimiento sobre consultas bilaterales. Sa’ar afirma que otros países africanos también desean acoger embajadas israelíes, lo que sugiere una ambición más amplia de fortalecer la presencia diplomática de Israel en el continente.
La reapertura de la embajada israelí en Zambia ilustra un cambio diplomático claro: frente a un creciente aislamiento en Europa y otras partes del mundo, Israel busca diversificar sus alianzas y consolidar su influencia en África.
Esta elección no es trivial. África, con sus 54 países y su creciente peso en el escenario internacional, representa un terreno fértil para las ambiciones diplomáticas y económicas de Israel. Zambia, a pesar de su PIB relativamente pequeño, es un actor clave en la extracción de minerales esenciales fidelidad para la industria tecnológica global, un sector en el que Israel destaca.
Además, el apoyo de Zambia en la CIJ refuerza su estatus como un socio confiable para Israel en un contexto en el que el país enfrenta crecientes críticas internacionales, particularmente en relación con la cuestión palestina.
El discurso de Gideon Sa’ar, centrado en una “alianza de creyentes” y “valores bíblicos compartidos”, merece especial atención. Este enfoque, que podría atraer a la población mayoritariamente cristiana de Zambia, refleja una estrategia israelí bien establecida: utilizar referencias culturales y religiosas para fortalecer los lazos diplomáticos.
Sin embargo, esta retórica también podría percibirse como un intento de desviar la atención de las tensiones geopolíticas, particularmente el conflicto árabe-israelí en Palestina, que sigue siendo un tema sensible en África.
Aunque la reapertura de la embajada es una señal fuerte, las relaciones económicas entre Israel y Zambia siguen siendo limitadas por ahora. Las importaciones modestas (de 1 a 3 millones de dólares) sugieren que el potencial económico aún no se ha explotado.
Iniciativas como Innovation Africa o Save a Child’s Heart demuestran el deseo de Israel de establecerse de manera duradera en Zambia a través del poder blando, pero podrían ser necesarios mayores investimentos en sectores clave como la agricultura, la tecnología o la minería para concretar esta asociación.
Hay una realidad geopolítica: el aislamiento de Israel en Europa, donde las crecientes críticas a sus políticas en Gaza y Cisjordania han generado tensiones diplomáticas. Al dirigirse a África, Israel busca no solo diversificar sus alianzas, sino también obtener apoyo en foros internacionales como la ONU o la CIJ. La postura de Zambia, que reconoce las “necesidades legítimas” de Israel, es un activo valioso en este contexto.
La reapertura de la embajada en Zambia podría ser el preludio de una ofensiva diplomática más amplia en África. Sin embargo, Israel deberá navegar con cuidado en un continente donde las dinámicas regionalહ
System: Hébreu (עברית)
זמביה, מדינה ללא גישה לים עם 19 מיליון תושבים, היא רפובליקה דמוקרטית שבירתה לוסקה. שמה נובע משמו של נהר הזמבזי.
פתיחתה מחדש של שגרירות ישראל בזמביה היא אירוע דיפלומטי משמעותי המסמן את חזרתו הרשמית של דגל ישראל ללוסקה לאחר יותר מ-50 שנות היעדרות. בתיכון, לפני עצמאותה, שטח זה נקרא רודזיה הצפונית.
מהלך זה הוא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של ישראל לחזק את קשריה עם מדינות אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, בתגובה לבידוד הולך וגובר בזירה האירופית, שבה ממשלות, במודע או שלא במודע, מאפשרות לאנטישמיות ולשנאה כלפי ישראל לפרוח.
פתיחת שגרירות חדשה לישראל באפריקה
פתיחת השגרירות בזמביה מוצגת כצעד אסטרטגי להתמודדות עם הבידוד הדirono: הדיפלומטי של ישראל, במיוחד לנוכח ביקורת אירופית והתביעה המשפטית שהגישה דרום אפריקה בבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), המאשימה את ישראל ברצח עם בעזה.
שר החוץ הישראלי, גדעון סער, מדגיש "ברית של מאמינים" המבוססת על ערכים תנ"כיים משותפים, נאום שנראה כי מטרתו ליצור קשר רגשי ותרבותי עם זמביה, מדינה בעלת זהות נוצרית חזקה.
רטוריקה זו עשויה להתפרש כניסיון לבסס את היחסים הבילטראליים על בסיס אידיאולוגי, בנוסף לאינטרסים כלכליים ופוליטיים.
לאחר ניתוק היחסים ב-1973, בהשפעת עמדתו הפרו-ערבית של קנת' קאונדה, היחסים שוקמו ב-1991. מאז נרשמה התקדמות משמעותית, במיוחד עם פתיחת שגרירות זמבית בישראל ב-2015 וביקורי הנשיאים הזמביים אדגר לונגו (2017) והקאינדה היצ'ילמה (2023). צעדים אלה משקפים התחממות הדרגתית של היחסים, המונעים מאינטרסים הדדיים, במיוחד כלכליים ודיפלומטיים.
זמביה, עשירה במשאבים מינרליים כמו נחושת, מנגן וקובלט, מייצגת שותפה כלכלית בעלת פוטנציאל אסטרטגי עבור ישראל, במיוחד בתחומי ההגנה והטכנולוגיה. אף שהיבוא הישראלי מזמביה נותר צנוע (1 עד 3 מיליון דולר בשנה), קיים פוטנציאל לצמיחה. בנוסף, ישראל מקדמת את מומחיותה באמצעות ארגונים לא ממשלתיים כמו Save a Child’s Heart ו-Innovation Africa, המחזקים את נוכחותה בכוח הרך בזמביה.
זמביה בלטה בתמיכתה בישראל בזירות בינלאומיות, במיוחד בבית הדין הבינלאומי לצדק, שם היא דגלה בעמדה מאוזנת, תוך הכרה ב"צרכים הלגיטימיים" של ישראל בנושאי ביטחון. עמדה זו עומדת בניגוד לזו של מדינות אפריקאיות אחרות, כמו דרום אפריקה, ומחזקת את חשיבותה האסטרטגית של זמביה עבור ישראל.
פתיחת השגרירות מתוארת כ"פרק חדש" ביחסים הבילטראליים, המסומל על ידי חתימת מזכר הבנות על התייעצויות בילטראליות. סער טוען כי מדינות אפריקאיות אחרות מעוניינות גם הן לארח שגרירויות ישראליות, מה שמרמז על שאיפה רחבה יותר לחזק את הנוכחות הדיפלומטית של ישראל ביבשת.
פתיחת השגרירות הישראלית בזמביה ממחישה שינוי דיפלומטי ברור: מול בידוד הולך וגובר באירופה ובחלקים אחרים של העולם, ישראל מבקשת לגוון את בריתותיה ולבסס את השפעתה באפריקה.
בחירה זו אינה מקרית. אפריקה, עם 54 מדינות ומשקלה ההולך וגובר בזירה הבינלאומית, מייצגת קרקע פורייה לשאיפות הדיפלומטיות והכלכליות של ישראל. זמביה, למרות התמ"ג הקטן יחסית שלה, היא שחקנית מפתח בחילוץ מינרלים חיוניים לתעשיית הטכנולוגיה העולמית, תחום שבו ישראל מצטיינת.
יתר על כן, תמיכתה של זמביה בבית הדין הבינלאומי מחזקת את מעמדה כשותפה אמינה עבור ישראל בהקשר שבו המדינה מתמודדת עם ביקורת בינלאומית הולכת וגוברת, במיוחד בנושא הפלסטיני.
נאומו של גדעון סער, המתמקד ב"ברית של מאמינים" ו"ערכים תנ"כיים משותפים", ראוי לתשומת לב מיוחדת. גישה זו, שעשויה לפנות לאוכלוסייה הזמבית הנוצרית ברובה, משקפת אסטרטגיה ישראלית מבוססת היטב: שימוש בהפניות תרבותיות ודתיות לחיזוק הקשרים הדיפלומטיים.
עם זאת, רטוריקה זו עשויה להתפרש גם כניסיון להסיט את תשומת הלב ממתחים גיאופוליטיים, במיוחד הסכסוך הישראלי-ערבי בפלסטין, הנותר נושא רגיש באפריקה.
בעוד שפתיחת השגרירות היא אות חזק, היחסים הכלכליים בין ישראל לזמביה נותרו מוגבלים לעת עתה. היבוא הצנוע (1 עד 3 מיליון דולר) מצביע על כך שהפוטנציאל הכלכלי עדיין לא נוצל.
יוזמות כמו Innovation Africa או Save a Child’s Heart מעידות על רצונה של ישראל להשתרש בזמביה לאורך זמן באמצעות כוח רך, אך השקעות משמעותיות יותר במגזרים מרכזיים כמו חקלאות, טכנולוגיה או כרייה עשויות להידרש כדי לממש שותפות זו.
קיימת מציאות גיאופוליטית: הבידוד של ישראל באירופה, שבה ביקורות הולכות וגוברות על מדיניותה בעזה ובגדה המערבית הובילו למתחים דיפלומטיים. בפנייה לאפריקה, ישראל מבקשת לא רק לגוון את בריתותיה אלא גם להשיג תמיכה בפורומים בינלאומיים כמו האו"ם או בית הדין הבינלאומי לצדק. עמדתה של זמביה, המכירה ב"צרכים הלגיטימיים" של ישראל, היא נכס יקר ערך בהקשר זה.
פתיחת השגרירות בזמביה עשויה להוות הקדמה למתקפה דיפלומטית רחבה יותר באפריקה. עם זאת, ישראל תצטרך לנווט בזהירות ביבשת שבה הדינמיקות האזוריות מורכבות.
תחרות עם מעצמות אחרות, כמו סין, רוסיה, ארצות הברית, טורקיה ואיראן, המשקיעות מאסיבית באפריקה, עלולה לסבך את המיזם הזה. יתרה מזו, הקיימות של "ברית המאמינים" הזו תהיה תלויה ביכולתה של ישראל להציע שותפויות מועילות הדדית מעבר להצהרות סמליות.
פתיחת השגרירות הישראלית בזמביה היא הרבה יותר מאירוע פרוטוקולרי: היא מגלמת רצון אסטרטגי להתמצאות גיאופוליטית מחדש מול סביבה בינלאומית עוינת.
בהימור על שותפויות אפריקאיות, ישראל מבקשת לגוון את בריתותיה ולחזק את השפעתה ביבשת הצומחת במהירות. עם זאת, הצלחת יוזמה זו תהיה תלויה ביכולתה של ישראל להפוך מחוות סמליות לשיתופי פעולה מוחשיים תוך ניווט בנוף דיפלומטי אפריקאי מורכב ותחרותי.
עד לאחרונה, לזמביה הייתה קבוצה מובילה באליפויות הכדורגל באפריקה; כיום, זה סיפור אחר לגמרי עבורי. יש לעקוב מקרוב אחר הברית הזו.
© 2025 JBCH. כל הזכויות שמורות. אסור לשכפל את הטקסט ללא אישור.
מאמר זה הוא אישי. איני מתיימר להיות מדען, היסטוריון או עיתונאי מקצועי. עדין לעדות כחובבן, אך בבלוג זה אני מבטא בדרך כלל התרגשות לבבית על בסיס אירועי אקטואליה וסקירת העיתונות הבינלאומית שלי.
התמונות והסרטונים נלקחו מהאינטרנט, גם לשימוש אישי ופרטי בלבד.
