Ah L'autisme, c'est le plus grand des défis, et c'est d'Israël que va venir le traitement, l'espérance qui est "Hatikva", l'hymne de ce petit pays l'espérance de vaincre l'autisme est enfin là , les résultats sont probants ... Bravo à ce petit pays
Israël, l’espoir venu de Jérusalem :
La méthode Feuerstein qui a changé le regard sur l’autisme
Jérusalem, un matin lumineux. Dans une salle pleine de cubes colorés, de carnets d’exercices et de regards attentifs, un enfant fixe longuement une page blanche. Autour de lui, silence. Puis, soudain, un mot sort de sa bouche.
Un mot longtemps attendu, presque improbable. Le visage de sa mère s’illumine. Le miracle a eu lieu. Cet enfant autiste, que l’on croyait enfermé à jamais dans le mutisme, vient de trouver une voix. Derrière ce moment fragile et bouleversant, une méthode : Feuerstein, née en Israël dans les années 1970.
Quand la différence rime avec exclusion
En France, la réalité est souvent bien plus sombre. Malgré la loi de 2005 sur le handicap, seuls 20 % des enfants autistes sont scolarisés. Les autres restent à l’écart, privés d’école, de clubs de sport, parfois même de simples loisirs. « Il y a 600 000 autistes en France, mais ils restent invisibles », déplore Olivia Cattan, militante et mère d’un petit garçon, Ruben.
Son témoignage dit tout : combat pour l’intégration scolaire, absence d’auxiliaires de vie, sacrifices personnels. « Comment font les mères seules qui n’ont pas les moyens ? » s’indigne-t-elle.
Le contraste est brutal : d’un côté, des familles françaises épuisées par un système qui exclut ; de l’autre, à Jérusalem, un centre qui ouvre les portes de l’avenir.
Un psychologue israélien qui refusait le mot « impossible »
À l’origine de cette révolution : Reuven Feuerstein, psychologue israélien d’origine roumaine. Lui-même marqué par les drames du XXe siècle et convaincu que l’humain est capable de se reconstruire, il a posé une idée radicale : aucun handicap n’est une condamnation définitive.
Sa conviction ? Le cerveau est malléable, il peut apprendre, se réorganiser, se transformer. Pour cela, il faut une clé : la médiation. Un éducateur, un parent, un thérapeute qui accompagne l’enfant, qui traduit le monde pour lui, qui l’aide à franchir les étapes qu’il ne peut affronter seul.
« Les enfants différents ont simplement besoin d’un surcroît d’attention et d’investissement personnel », répétait Feuerstein.
Cette idée, audacieuse à l’époque, a donné naissance à une méthode structurée : exercices cognitifs, jeux de logique, travail sur la mémoire, la planification, la concentration. Mais plus encore, un regard nouveau : l’enfant n’est pas défini par son handicap, il est défini par son potentiel.
Israël, laboratoire de l’inclusion
À Jérusalem, le centre Feuerstein emploie près de 160 personnes. Les couloirs y résonnent de langues et d’accents du monde entier : des familles viennent parfois de très loin pour tenter cette chance. Ici, pas de résignation.
Les résultats donnent le vertige : des enfants mutiques devenus professeurs d’université ; des adolescents perdus devenus infirmiers, comptables ou officiers de haut rang dans l’armée. Beaucoup ont fondé une famille, vivent aujourd’hui en autonomie.
Ces réussites ne tiennent pas du miracle mais d’un patient travail éducatif, couplé à une foi indéfectible dans les capacités humaines. Israël, terre d’accueil de survivants, de migrants et de traumatisés de l’histoire, a trouvé dans cette méthode une sorte de miroir : croire que l’on peut renaître, même quand tout semble perdu.
Olivia Cattan raconte, les larmes aux yeux, comment son fils Ruben a fini par parler grâce à cette méthode israélienne. Longtemps, son quotidien n’a été que silence. Chaque matin, elle espérait une phrase, un mot, un signe qui viendrait briser le mur. Ce mot est venu, un jour, à Jérusalem. « C’était comme voir une lumière s’allumer », dit-elle.
Ce récit n’est pas isolé. D’autres parents témoignent de la même surprise, de la même joie : un enfant qui lève enfin les yeux, qui prononce un prénom, qui joue avec un camarade. De petits gestes, mais pour ces familles, de véritables victoires.
Au-delà des succès individuels, la méthode Feuerstein a changé les règles du jeu. Elle a prouvé que l’autisme n’est pas une fatalité. Elle a offert aux éducateurs une boîte à outils, aux parents un espoir, et aux enfants une dignité retrouvée.
Et surtout, elle a délivré un message simple et puissant : personne n’est condamné à l’exclusion. Chaque être humain a droit à une chance, quel que soit son handicap ou son passé.
C’est ce message qui résonne aujourd’hui bien au-delà d’Israël. Des écoles, des associations, des systèmes éducatifs s’inspirent de cette approche. Même en France, où le combat reste difficile, la méthode Feuerstein a ouvert une brèche : montrer qu’un autre avenir est possible.
Il est rare qu’un pays, petit par sa taille mais immense par son inventivité, propose au monde une telle révolution. La méthode Feuerstein n’est pas seulement une technique d’apprentissage : c’est une philosophie de vie.
Elle a redonné la parole à des enfants, rendu leur dignité à des familles, et rappelé à nos sociétés une vérité oubliée : l’intelligence humaine est éducable, toujours.
À Jérusalem, capitale d'Israël, chaque mot arraché au silence, chaque sourire retrouvé, chaque vie reconstruite est une victoire partagée.
Et si Israël a donné au monde de nombreuses innovations scientifiques et technologiques, la méthode Feuerstein reste sans doute l’un de ses plus beaux cadeaux : une pédagogie de l’espérance.
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction du texte interdite sans autorisation
Cet article est personnel, je ne prétends pas être ni un scientifique, ni un historien, ni un professionnel du journalisme ...
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog j'exprime en général un coup de coeur d'après l'actualité ,et ma revue de presse internationale
les photos et films sont prises sur le web, là aussi pour une utilisation personnelle et strictement privée
L’armée israélienne (Tsahal) a mis en place une unité spécialisée, baptisée Roim Rachok, composée de jeunes adultes autistes dotés d’une exceptionnelle capacité d’observation et d’analyse visuelle. Ces soldats, formés dans un cadre adapté, exploitent leurs talents pour analyser des images satellites, détecter des détails infimes et prévenir des menaces potentielles. Leur intégration a permis d’améliorer la précision du renseignement militaire tout en favorisant l’inclusion sociale. Ce programme illustre comment Israël transforme une différence en atout stratégique, tout en offrant une voie professionnelle valorisante à des profils souvent marginalisés
English
Autism is the greatest of challenges, and it is from Israel that the treatment will come, the hope embodied in "Hatikva," the anthem of this small nation. The hope of overcoming autism is finally here, and the results are compelling... Bravo to this small country.
Israel, the Hope from Jerusalem: The Feuerstein Method That Changed the Perspective on Autism
Jerusalem, a radiant morning. In a room filled with colorful blocks, exercise books, and attentive gazes, a child stares at a blank page for a long time. Around him, silence. Then, suddenly, a word escapes his lips.
A word long awaited, almost unimaginable. His mother’s face lights up. The miracle has happened. This autistic child, thought to be forever locked in silence, has found a voice. Behind this fragile and moving moment lies a method: Feuerstein, born in Israel in the 1970s.
Reuven Feuerstein: When Difference Leads to Exclusion
In France, the reality is often much bleaker. Despite the 2005 disability law, only 20% of autistic children attend school. The others remain sidelined, excluded from schools, sports clubs, and sometimes even simple leisure activities. “There are 600,000 autistic people in France, but they remain invisible,” laments Olivia Cattan, an activist and mother of a young boy, Ruben.
Her testimony speaks volumes: the struggle for school inclusion, the lack of support staff, and personal sacrifices. “What about single mothers who don’t have the means?” she asks indignantly.
The contrast is stark: on one side, exhausted French families battling a system that excludes; on the other, in Jerusalem, a center that opens the doors to the future.
An Israeli Psychologist Who Refused the Word “Impossible”
At the heart of this revolution is Reuven Feuerstein, an Israeli psychologist of Romanian origin. Marked by the tragedies of the 20th century and convinced that humans can rebuild themselves, he proposed a radical idea: no disability is a definitive sentence.
His belief? The brain is malleable; it can learn, reorganize, and transform. The key is mediation: an educator, parent, or therapist who guides the child, translates the world for them, and helps them overcome obstacles they cannot face alone.
“Children with differences simply need extra attention and personal investment,” Feuerstein often said.
This bold idea gave rise to a structured method: cognitive exercises, logic games, and work on memory, planning, and concentration. But more than that, it introduced a new perspective: a child is not defined by their disability but by their potential.
The Feuerstein Institute: Israel, a Laboratory for Inclusion
In Jerusalem, the Feuerstein Institute employs nearly 160 people. Its corridors echo with languages and accents from around the world: families sometimes travel great distances to seize this opportunity. Here, there is no resignation.
The results are staggering: mute children who became university professors; lost teenagers who became nurses, accountants, or high-ranking military officers. Many have started families and now live independently.
These successes are not miracles but the result of patient educational work coupled with an unwavering belief in human potential. Israel, a land of survivors, migrants, and those scarred by history, has found in this method a kind of mirror: the belief that one can be reborn, even when all seems lost.
Olivia Cattan, with tears in her eyes, recounts how her son Ruben finally spoke thanks to this Israeli method. For a long time, her daily life was filled with silence. Each morning, she hoped for a sentence, a word, a sign to break the wall. That word came one day in Jerusalem. “It was like seeing a light turn on,” she says.
This story is not unique. Other parents share the same surprise, the same joy: a child who finally looks up, says a name, or plays with a friend. Small gestures, but for these families, true victories.
Beyond individual successes, the Feuerstein method has changed the rules of the game. It has proven that autism is not a fate. It has given educators a toolkit, parents hope, and children their dignity restored.
Above all, it has delivered a simple and powerful message: no one is condemned to exclusion. Every human being deserves a chance, regardless of their disability or past.
This message now resonates far beyond Israel. Schools, associations, and educational systems draw inspiration from this approach. Even in France, where the struggle remains challenging, the Feuerstein method has opened a breach: showing that another future is possible.
It is rare for a country, small in size but immense in ingenuity, to offer the world such a revolution. The Feuerstein method is not just a learning technique; it is a philosophy of life.
It has given children a voice, restored dignity to families, and reminded our societies of a forgotten truth: human intelligence is educable, always.
In Jerusalem, Israel’s capital, every word wrested from silence, every smile reclaimed, every life rebuilt is a shared victory.
And if Israel has given the world many scientific and technological innovations, the Feuerstein method remains one of its most beautiful gifts: a pedagogy of hope.
© 2025 JBCH. All rights reserved. Reproduction of the text prohibited without authorization.
This article is personal. I do not claim to be a scientist, historian, or professional journalist. It is delicate to bear witness as a layperson, but in this blog, I generally express a passion inspired by current events and my review of the international press.
Photos and videos are sourced from the web, also for personal and strictly private use.
Spanish Translation
El autismo es el mayor de los desafíos, y es desde Israel de donde vendrá el tratamiento, la esperanza que es "Hatikva", el himno de este pequeño país. La esperanza de vencer el autismo está finalmente aquí, y los resultados son convincentes... Bravo a este pequeño país.
Israel, la esperanza desde Jerusalén: El método Feuerstein que cambió la perspectiva sobre el autismo
Jerusalén, una mañana radiante. En una sala llena de cubos coloridos, cuadernos de ejercicios y miradas atentas, un niño observa fijamente una página en blanco durante mucho tiempo. Alrededor, silencio. Luego, de repente, una palabra sale de su boca.
Una palabra largamente esperada, casi improbable. El rostro de su madre se ilumina. El milagro ha ocurrido. Este niño autista, que se creía encerrado para siempre en el mutismo, ha encontrado una voz. Detrás de este momento frágil y conmovedor está un método: Feuerstein, nacido en Israel en la década de 1970.
Reuven Feuerstein: Cuando la diferencia lleva a la exclusión
En Francia, la realidad es a menudo mucho más sombría. A pesar de la ley de discapacidad de 2005, solo el 20% de los niños autistas están escolarizados. Los demás quedan al margen, excluidos de las escuelas, los clubes deportivos y, a veces, incluso de actividades de ocio simples. “Hay 600,000 personas autistas en Francia, pero siguen siendo invisibles”, lamenta Olivia Cattan, activista y madre de un pequeño, Rubén.
Su testimonio lo dice todo: la lucha por la inclusión escolar, la falta de auxiliares de vida, los sacrificios personales. “¿Qué hacen las madres solteras que no tienen recursos?” se indigna.
El contraste es brutal: por un lado, familias francesas agotadas por un sistema que excluye; por otro, en Jerusalén, un centro que abre las puertas al futuro.
Un psicólogo israelí que rechazó la palabra “imposible”
En el origen de esta revolución está Reuven Feuerstein, un psicólogo israelí de origen rumano. Marcado por las tragedias del siglo XX y convencido de que el ser humano puede reconstruirse, propuso una idea radical: ningún discapacidad es una condena definitiva.
¿Su convicción? El cerebro es maleable; puede aprender, reorganizarse y transformarse. La clave es la mediación: un educador, un padre o un terapeuta que acompaña al niño, traduce el mundo para él y lo ayuda a superar los obstáculos que no puede enfrentar solo.
“Los niños diferentes simplemente necesitan una atención extra y una inversión personal”, repetía Feuerstein.
Esta idea audaz dio lugar a un método estructurado: ejercicios cognitivos, juegos de lógica, trabajo en la memoria, la planificación y la concentración. Pero más aún, una nueva mirada: el niño no está definido por su discapacidad, sino por su potencial.
El Instituto Feuerstein: Israel, un laboratorio de inclusión
En Jerusalén, el Instituto Feuerstein emplea a casi 160 personas. Sus pasillos resuenan con idiomas y acentos de todo el mundo: las familias a veces viajan desde muy lejos para aprovechar esta oportunidad. Aquí no hay resignación.
Los resultados son vertiginosos: niños mudos que se convirtieron en profesores universitarios; adolescentes perdidos que se convirtieron en enfermeros, contadores o oficiales de alto rango en el ejército. Muchos han formado familias y ahora viven de manera independiente.
Estos éxitos no son milagros, sino el resultado de un trabajo educativo paciente, acompañado de una fe inquebrantable en el potencial humano. Israel, tierra de acogida de sobrevivientes, migrantes y personas marcadas por la historia, ha encontrado en este método una especie de espejo: la creencia de que se puede renacer, incluso cuando todo parece perdido.
Olivia Cattan, con lágrimas en los ojos, cuenta cómo su hijo Rubén finalmente habló gracias a este método israelí. Durante mucho tiempo, su vida diaria estuvo llena de silencio. Cada mañana, esperaba una frase, una palabra, una señal que rompiera el muro. Esa palabra llegó un día en Jerusalén. “Fue como ver una luz encenderse”, dice.
Esta historia no es única. Otros padres comparten la misma sorpresa, la misma alegría: un niño que finalmente levanta la mirada, pronuncia un nombre o juega con un amigo. Pequeños gestos, pero para estas familias, verdaderas victorias.
Más allá de los éxitos individuales, el método Feuerstein ha cambiado las reglas del juego. Ha demostrado que el autismo no es una fatalidad. Ha dado a los educadores una caja de herramientas, a los padres esperanza y a los niños su dignidad recuperada.
Sobre todo, ha entregado un mensaje simple y poderoso: nadie está condenado a la exclusión. Todo ser humano merece una oportunidad, sin importar su discapacidad o su pasado.
Este mensaje resuena ahora mucho más allá de Israel. Escuelas, asociaciones y sistemas educativos se inspiran en este enfoque. Incluso en Francia, donde la lucha sigue siendo difícil, el método Feuerstein ha abierto una brecha: mostrar que otro futuro es posible.
Es raro que un país, pequeño en tamaño pero inmenso en ingenio, ofrezca al mundo una revolución así. El método Feuerstein no es solo una técnica de aprendizaje; es una filosofía de vida.
Ha dado voz a los niños, devuelto la dignidad a las familias y recordado a nuestras sociedades una verdad olvidada: la inteligencia humana es educable, siempre.
En Jerusalén, la capital de Israel, cada palabra arrancada del silencio, cada sonrisa recuperada, cada vida reconstruida es una victoria compartida.
Y si Israel ha dado al mundo muchas innovaciones científicas y tecnológicas, el método Feuerstein sigue siendo uno de sus regalos más hermosos: una pedagogía de la esperanza.
© 2025 JBCH. Todos los derechos reservados. Prohibida la reproducción del texto sin autorización.
Este artículo es personal. No pretendo ser científico, historiador ni periodista profesional. Es delicado dar testimonio como profano, pero en este blog, generalmente expreso una pasión inspirada en la actualidad y mi revisión de la prensa internacional.
Las fotos y videos se obtienen de la web, también para uso personal y estrictamente privado.
Hebrew Translation
האוטיזם הוא האתגר הגדול ביותר, ומארץ ישראל יגיע הטיפול, התקווה שהיא "התקווה", ההמנון של המדינה הקטנה הזו. התקווה לנצח את האוטיזם סוף סוף כאן, והתוצאות משכנעות... כל הכבוד למדינה הקטנה הזו.
ישראל, התקווה מירושלים: שיטת פוירשטיין ששינתה את ההסתכלות על אוטיזם
ירושלים, בוקר זוהר. בחדר מלא בקוביות צבעוניות, מחברות תרגילים ומבטים קשובים, ילד בוהה זמן רב בדף ריק. סביבו, שקט. ואז, פתאום, מילה יוצאת מפיו.
מילה שחיכו לה זמן רב, כמעט בלתי אפשרית. פניה של אמו מאירות. הנס התרחש. הילד האוטיסט, שחשבו שהוא כלוא לנצח בשתיקה, מצא קול. מאחורי הרגע השברירי והמרגש הזה נמצאת שיטה: פוירשטיין, שנולדה בישראל בשנות ה-70.
ראובן פוירשטיין: כאשר שונות מובילה להדרה
בצרפת, המציאות לעיתים קרובות קודרת בהרבה. למרות חוק הנכות משנת 2005, רק 20% מהילדים האוטיסטים לומדים בבית ספר. האחרים נשארים בצד, מודרים מבתי ספר, מועדוני ספורט ולעיתים אפילו מפעילויות פנאי פשוטות. "יש 600,000 אוטיסטים בצרפת, אבל הם נשארים בלתי נראים", מתלוננת אוליביה קטן, פעילה ואם לילד קטן, רובן.
העדות שלה אומרת הכל: המאבק לשילוב בבית הספר, היעדר עוזרי חיים, הקרבות אישיות. "מה עושות אמהות חד-הוריות שאין להן אמצעים?" היא שואלת בזעם.
הניגוד חריף: מצד אחד, משפחות צרפתיות מותשות ממערכת שמדירה; מצד שני, בירושלים, מרכז שפותח את דלתות העתיד.
פסיכולוג ישראלי שסירב למילה "בלתי אפשרי"
במקור המהפכה הזו עומד ראובן פוירשטיין, פסיכולוג ישראלי ממוצא רומני. הושפע מטרגדיות המאה ה-20 ומשוכנע שהאדם מסוגל לשקם את עצמו, הוא הציג רעיון רדיקלי: שום מוגבלות אינה גזר דין סופי.
האמונה שלו? המוח הוא גמיש; הוא יכול ללמוד, להתארגן מחדש ולהשתנות. המפתח הוא תיווך: מחנך, הורה או מטפל שמלווה את הילד, מתרגם עבורו את העולם ועוזר לו להתגבר על מכשולים שהוא לא יכול להתמודד איתם לבד.
"ילדים שונים זקוקים פשוט לתשומת לב נוספת והשקעה אישית", חזר ואמר פוירשטיין.
הרעיון הנועז הזה הוליד שיטה מובנית: תרגילים קוגניטיביים, משחקי לוגיקה, עבודה על זיכרון, תכנון וריכוז. אבל יותר מכך, מבט חדש: הילד אינו מוגדר על ידי המוגבלות שלו, אלא על ידי הפוטנציאל שלו.
מכון פוירשטיין: ישראל, מעבדה לשילוב
בירושלים, מכון פוירשטיין מעסיק כמעט 160 אנשים. המסדרונות שלו מהדהדים בשפות ומבטאים מכל רחבי העולם: משפחות מגיעות לעיתים ממרחקים רבים כדי לנצל הזדמנות זו. כאן אין ויתור.
התוצאות מסחררות: ילדים אילמים שהפכו לפרופסורים באוניברסיטה; בני נוער אבודים שהפכו לאחים, רואי חשבון או קצינים בכירים בצבא. רבים הקימו משפחות וחיים כיום באופן עצמאי.
ההצלחות הללו אינן נס, אלא תוצאה של עבודה חינוכית סבלנית, בשילוב עם אמונה בלתי מעורערת ביכולות האנושיות. ישראל, ארץ שקלטה ניצולים, מהגרים ואנשים פגועים מההיסטוריה, מצאה בשיטה זו מעין מראה: האמונה שניתן להיוולד מחדש, גם כשנראה שהכל אבוד.
אוליביה קטן, בדמעות בעיניים, מספרת כיצד בנה רובן דיבר לבסוף בזכות השיטה הישראלית הזו. במשך זמן רב, חיי היומיום שלה היו מלאים בשתיקה. בכל בוקר היא קיוותה למשפט, למילה, לסימן שישבור את החומה. המילה הזו הגיעה יום אחד בירושלים. "זה היה כמו לראות אור נדלק", היא אומרת.
הסיפור הזה אינו יחיד. הורים אחרים חולקים את אותה הפתעה, אותה שמחה: ילד שסוף סוף מרים את מבטו, מבטא שם או משחק עם חבר. מחוות קטנות, אבל עבור משפחות אלה, ניצחונות אמיתיים.
מעבר להצלחות אישיות, שיטת פוירשטיין שינתה את כללי המשחק. היא הוכיחה שהאוטיזם אינו גורל. היא נתנה למחנכים כלי עבודה, להורים תקווה ולילדים את הכבוד שלהם בחזרה.
מעל הכל, היא העבירה מסר פשוט ועוצמתי: אף אחד אינו נידון להדרה. לכל בן אנוש מגיעה הזדמנות, ללא קשר למוגבלות שלו או לעברו.
המסר הזה מהדהד כעת הרבה מעבר לישראל. בתי ספר, עמותות ומערכות חינוך שואבות השראה מגישה זו. אפילו בצרפת, שבה המאבק עדיין קשה, שיטת פוירשטיין פתחה סדק: הראתה שעתיד אחר אפשרי.
נדיר שמדינה, קטנה בגודלה אך עצומה בתושייה שלה, מציעה לעולם מהפכה כזו. שיטת פוירשטיין אינה רק טכניקת למידה; היא פילוסופיית חיים.
היא נתנה קול לילדים, החזירה כבוד למשפחות והזכירה לחברות שלנו אמת שנשכחה: האינטליגנציה האנושית ניתנת לחינוך, תמיד.
בירושלים, בירת ישראל, כל מילה שנחלצה מהשתיקה, כל חיוך שהוחזר, כל חיים שנבנו מחדש הם ניצחון משותף.
ואם ישראל נתנה לעולם חידושים מדעיים וטכנולוגיים רבים, שיטת פוירשטיין נותרה אחת המתנות היפות ביותר שלה: פדגוגיה של תקווה.
© 2025 JBCH. כל הזכויות שמורות. אסור לשכפל את הטקסט ללא אישור.
מאמר זה הוא אישי. אינני מתיימר להיות מדען, היסטוריון או עיתונאי מקצועי. עדינות נדרשת כשמעידים כחובבנים, אך בבלוג זה אני מבטא בדרך כלל התלהבות בהשראת האקטואליה וסקירת העיתונות הבינלאומית שלי.
תמונות וסרטונים נלקחו מהאינטרנט, גם הם לשימוש אישי ופרטי בלבד.
