La rencontre entre Moïse et Tsippora (ou Séphora) est relatée dans le Livre de l’Exode, chapitre 2, versets 15 à 22. Selon ce récit, Moïse, après avoir tué un Égyptien, fuit l’Égypte et se réfugie au pays de Madian. Là, il rencontre les sept filles de Jéthro, prêtre de Madian, en Arabie, qui viennent puiser de l’eau au puits. Moïse les défend contre des bergers, puis il aide à abreuver leur troupeau. En remerciement, Jéthro lui donne sa fille Tsippora en mariage. Cette alliance entre Israël et Arabie était conclue.
La probable rencontre entre MBS et Nathanyaou, aurait eu lieu à Néom, à 50 Km d'Eilat, le 24 novembre 2020,. Il quitte en frégate Eilat et se rend sur le site de la future ville de Neom, face à Sharm El Cheikh sur la mer Rouge , Ce jour, MBS promet au dirigeant israélien de rénover la ville de Khaybar, au nord de Médine en hommage aux juifs qui l’ont habité pendant plus de mille ans, prévoyant l’arrivée future de touristes juifs et israéliens. Un pacte aurait été concocté entre les deux dirigeants, discrètement car le Roi Salman y est opposé. MBS a besoin de la technologie israélienne, car cette ville se veut connectée et écologique, des sa fondation.
Le Judaïsme en Arabie avant l’Islam et la Reconnaissance d'Israël par MBS un retour !
Avant l’avènement de l’islam, le judaïsme occupait une place majeure dans certaines régions de la péninsule arabique, notamment dans le royaume de Himyar, au sud-ouest de l’Arabie actuelle. Comme l’analyse Christian Robin dans Himyar et Israël (2004), ce royaume, unifié au IIIe siècle et étendu au IVe siècle à l’Arabie centrale et occidentale, vit une conversion massive au judaïsme sous les règnes d’Abïkarib et Joseph.
Cette domination juive dura près de 150 ans, avant l’arrivée de l’islam, et influença profondément la culture, le lexique et les pratiques religieuses qui se retrouveront dans le Coran. Robin souligne que cette implantation n’était pas seulement religieuse, mais aussi sociale et politique : le judaïsme servait à unifier des tribus dispersées en une “commune” unique placée sous l’autorité divine,
Les sources externes, telles que les chroniques grecques, syriaques et byzantines, confirment la vitalité de cette communauté. À Beth She’arim, en Israël, des caveaux sont réservés aux Himyarites, illustrant les liens étroits entre ces juifs arabiques et la terre d’Israël.
À Himyar au sud et à Khatbar au nord, même dans d'autres lieux, les inscriptions royales et privées révèlent un judaïsme structuré : les rois soutiennent la réforme monothéiste sans nécessairement s’y convertir pleinement, tandis que les inscriptions privées utilisent des bénédictions, des noms juifs et des mentions d’Israël pour légitimer la communauté et ses pratiques.
Les rois comme Joseph menèrent des actions militaires et religieuses pour affirmer la suprématie de leur foi, provoquant parfois des conflits avec les chrétiens voisins et l’Éthiopie aksoumite. Ainsi, le judaïsme préislamique n’était pas seulement une religion mais un vecteur d’organisation sociale et politique.
Le judaïsme himyarite influença directement l’islam naissant : la notion de communauté unique, les références bibliques et prophétiques, et certains termes religieux apparaissent dans le Coran. Robin souligne que Muhammad reprit l’idée d’une communauté unifiée , tout en fusionnant l’autorité religieuse et politique, à l’image de Joseph et de la structure himyarite.
Les réformes d’Abïkarib et Joseph constituent donc un précédent significatif pour comprendre la naissance et l’organisation de l’islam, révélant que l’Arabie préislamique n’était pas homogène mais traversée par des dynamiques religieuses complexes.
Dans ce contexte historique, la récente initiative du prince héritier saoudien Mohammed ben Salmane (MBS) prend une dimension symbolique et diplomatique majeure. Lors de sa rencontre avec le Premier ministre israélien Benjamin Netanyahu, MBS a souligné l’importance historique de la présence juive en Arabie. Il a proposé de restaurer les anciens monuments juifs, soulignant que préserver ce patrimoine historique est un geste de réconciliation et de reconnaissance des liens anciens entre Arabie et judaïsme.
Cette démarche illustre une volonté de rétablir un dialogue culturel et historique entre Arabie et Israël, dépassant les enjeux politiques immédiats pour valoriser la mémoire et le respect des communautés anciennes.
MBS insiste sur le fait que le judaïsme a contribué à structurer l’Arabie préislamique et que reconnaître cette influence renforce la légitimité historique et culturelle de la région. Les projets de restauration et de coopération scientifique et touristique autour des sites juifs anciens symbolisent une ouverture inattendue dans un pays longtemps perçu comme exclusif sur le plan religieux.
La démarche de MBS pourrait transformer les perceptions internationales et régionales, montrant que l’Arabie saoudite s’intéresse à son héritage multi-religieux et à l’histoire juive qui précède l’islam.
Le judaïsme en Arabie préislamique, et notamment dans le royaume himyarite, fut un facteur crucial de cohésion sociale, de structuration politique et d’influence religieuse sur l’islam naissant.
La reconnaissance récente de cette histoire par MBS, par des gestes concrets comme la restauration de monuments et la mise en valeur du patrimoine juif, constitue un pont entre passé et présent, Arabie et Israël.
Cette initiative illustre l’importance d’appréhender l’histoire de la péninsule arabique dans sa pluralité, où judaïsme et islam se sont croisés, et où la mémoire des Himyarites continue de résonner dans la diplomatie contemporaine.
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction du texte interdite sans autorisation
Cet article est personnel, je ne prétends pas être ni un scientifique, ni un historien, ni un professionnel du journalisme...
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog j'exprime en général un coup de coeur
d'après l'actualité , et le lecture de ma revue de presse internationale
les photos et films sont prises sur le web, là aussi pour une utilisation strictement personnelle
Anglais
The Meeting of Moses and Tsippora and the Importance of Judaism in Arabia Before Islam
The encounter between Moses and Tsippora (or Sephora) is recounted in the Book of Exodus, chapter 2, verses 15 to 22. According to this account, after killing an Egyptian, Moses fled Egypt and took refuge in the land of Midian. There, he met the seven daughters of Jethro, the priest of Midian in Arabia, who came to draw water from the well. Moses defended them against shepherds and helped water their flock. In gratitude, Jethro gave him his daughter Tsippora in marriage, establishing an alliance between Israel and Arabia.
The probable meeting between MBS (Mohammed bin Salman) and Netanyahu likely took place in NEOM, 50 km from Eilat, on November 24, 2020. He departed Eilat by frigate and visited the future site of the city of NEOM, facing Sharm El Sheikh on the Red Sea. On that day, MBS promised the Israeli leader to renovate the city of Khaybar, north of Medina, in honor of the Jews who had lived there for over a thousand years, anticipating the arrival of Jewish and Israeli tourists. A pact was reportedly discreetly arranged between the two leaders, as King Salman opposed it. MBS needs Israeli technology because this city is intended to be connected and ecological from its foundation.
Before the advent of Islam, Judaism held a major place in parts of the Arabian Peninsula, particularly in the Himyarite kingdom in southwestern Arabia. As Christian Robin analyzes in Himyar and Israel (2004), this kingdom, unified in the 3rd century and expanded in the 4th century to central and western Arabia, experienced a massive conversion to Judaism under the reigns of Abikarib and Joseph. This Jewish dominance lasted nearly 150 years before Islam’s arrival, profoundly influencing the culture, lexicon, and religious practices that appear in the Quran. Robin emphasizes that this influence was not merely religious but also social and political: Judaism served to unify scattered tribes into a single “commune” under divine authority.
External sources, such as Greek, Syriac, and Byzantine chronicles, confirm the vitality of this community. In Beth She’arim, Israel, tombs are reserved for Himyarites, illustrating the close ties between these Arabian Jews and the land of Israel. In Himyar in the south and Khaybar in the north, royal and private inscriptions reveal structured Judaism: kings supported monotheistic reform without fully converting, while private inscriptions employed blessings, Jewish names, and mentions of Israel to legitimize the community and its practices.
Kings like Joseph carried out military and religious actions to assert the supremacy of their faith, sometimes provoking conflicts with neighboring Christians and Aksumite Ethiopia. Thus, pre-Islamic Judaism was not only a religion but a means of social and political organization.
Himyarite Judaism directly influenced early Islam: the notion of a unified community, biblical and prophetic references, and certain religious terms appear in the Quran. Robin highlights that Muhammad adopted the idea of a unified community, while merging religious and political authority, similar to Joseph and the Himyarite structure.
The reforms of Abikarib and Joseph thus provide a significant precedent for understanding the emergence and organization of Islam, showing that pre-Islamic Arabia was not homogeneous but traversed by complex religious dynamics.
In this historical context, the recent initiative of Saudi Crown Prince Mohammed bin Salman takes on a symbolic and diplomatic dimension. During his meeting with Israeli Prime Minister Benjamin Netanyahu, MBS emphasized the historical importance of the Jewish presence in Arabia. He proposed restoring ancient Jewish monuments, highlighting that preserving this heritage is a gesture of reconciliation and recognition of the ancient links between Arabia and Judaism.
This approach illustrates a desire to restore cultural and historical dialogue between Arabia and Israel, beyond immediate political issues, valuing memory and respect for ancient communities. MBS insists that Judaism contributed to structuring pre-Islamic Arabia, and acknowledging this influence reinforces the historical and cultural legitimacy of the region. Restoration projects and scientific and touristic cooperation around ancient Jewish sites symbolize an unexpected openness in a country long perceived as religiously exclusive.
MBS’s initiative could transform international and regional perceptions, showing that Saudi Arabia cares about its multi-religious heritage and the Jewish history predating Islam. Pre-Islamic Judaism, especially in the Himyarite kingdom, was a crucial factor for social cohesion, political structuring, and religious influence on early Islam. The recent recognition of this history by MBS, through concrete gestures such as monument restoration and heritage promotion, forms a bridge between past and present, Arabia and Israel. This initiative underscores the importance of understanding the Arabian Peninsula’s history in its plurality, where Judaism and Islam intersected, and where the memory of the Himyarites continues to resonate in contemporary diplomacy.
Español
El Encuentro de Moisés y Tsippora y la Importancia del Judaísmo en Arabia Antes del Islam
El encuentro entre Moisés y Tsippora (o Séfora) se relata en el Libro del Éxodo, capítulo 2, versículos 15 a 22. Según este relato, después de matar a un egipcio, Moisés huyó de Egipto y se refugió en la tierra de Madián. Allí conoció a las siete hijas de Jetro, el sacerdote de Madián en Arabia, que acudían al pozo a sacar agua. Moisés las defendió de los pastores y ayudó a dar de beber a su rebaño. En agradecimiento, Jetro le dio a su hija Tsippora en matrimonio, estableciendo una alianza entre Israel y Arabia.
El probable encuentro entre MBS (Mohammed bin Salman) y Netanyahu habría tenido lugar en NEOM, a 50 km de Eilat, el 24 de noviembre de 2020. Partió de Eilat en fragata y visitó el sitio de la futura ciudad de NEOM, frente a Sharm El Sheikh en el Mar Rojo. Ese día, MBS prometió al líder israelí renovar la ciudad de Khaybar, al norte de Medina, en homenaje a los judíos que la habitaron durante más de mil años, anticipando la llegada futura de turistas judíos e israelíes. Se habría acordado un pacto discretamente entre los dos líderes, ya que el Rey Salman se oponía. MBS necesita la tecnología israelí, ya que esta ciudad se proyecta conectada y ecológica desde su fundación.
Antes del advenimiento del islam, el judaísmo ocupaba un lugar importante en partes de la Península Arábiga, especialmente en el reino himyarita en el suroeste de Arabia. Como analiza Christian Robin en Himyar y Israel (2004), este reino, unificado en el siglo III y expandido en el siglo IV a Arabia central y occidental, vivió una conversión masiva al judaísmo bajo los reinados de Abikarib y José. Esta dominación judía duró casi 150 años antes de la llegada del islam, influyendo profundamente en la cultura, el léxico y las prácticas religiosas que aparecen en el Corán. Robin subraya que esta influencia no era solo religiosa, sino también social y política: el judaísmo servía para unificar tribus dispersas en una “comuna” única bajo autoridad divina.
Fuentes externas, como crónicas griegas, siríacas y bizantinas, confirman la vitalidad de esta comunidad. En Bet She’arim, Israel, hay tumbas reservadas para himyaritas, ilustrando los estrechos vínculos entre estos judíos árabes y la tierra de Israel. En Himyar al sur y Khaybar al norte, inscripciones reales y privadas revelan un judaísmo estructurado: los reyes apoyaban la reforma monoteísta sin necesariamente convertirse completamente, mientras que las inscripciones privadas utilizaban bendiciones, nombres judíos y menciones de Israel para legitimar la comunidad y sus prácticas.
Reyes como José llevaron a cabo acciones militares y religiosas para afirmar la supremacía de su fe, provocando a veces conflictos con cristianos vecinos y la Etiopía aksumita. Así, el judaísmo preislámico no era solo una religión, sino un medio de organización social y política.
El judaísmo himyarita influyó directamente en el islam naciente: la noción de comunidad unificada, referencias bíblicas y proféticas, y ciertos términos religiosos aparecen en el Corán. Robin señala que Mahoma adoptó la idea de una comunidad unificada, fusionando la autoridad religiosa y política, similar a José y a la estructura himyarita.
Las reformas de Abikarib y José constituyen un precedente significativo para comprender el surgimiento y la organización del islam, mostrando que Arabia preislámica no era homogénea sino atravesada por dinámicas religiosas complejas.
En este contexto histórico, la reciente iniciativa del príncipe heredero saudí Mohammed bin Salman tiene una dimensión simbólica y diplomática importante. Durante su encuentro con el primer ministro israelí Benjamin Netanyahu, MBS subrayó la importancia histórica de la presencia judía en Arabia. Propuso restaurar antiguos monumentos judíos, destacando que preservar este patrimonio es un gesto de reconciliación y reconocimiento de los antiguos vínculos entre Arabia y el judaísmo.
Esta iniciativa refleja el deseo de restablecer un diálogo cultural e histórico entre Arabia e Israel, más allá de los asuntos políticos inmediatos, valorizando la memoria y el respeto a las comunidades antiguas. MBS insiste en que el judaísmo contribuyó a estructurar la Arabia preislámica y que reconocer esta influencia refuerza la legitimidad histórica y cultural de la región. Los proyectos de restauración y cooperación científica y turística en torno a antiguos sitios judíos simbolizan una apertura inesperada en un país percibido durante mucho tiempo como exclusivo en el ámbito religioso.
La iniciativa de MBS podría transformar la percepción internacional y regional, mostrando que Arabia Saudita se interesa por su herencia multirreligiosa y la historia judía que precede al islam. El judaísmo en Arabia preislámica, especialmente en el reino himyarita, fue un factor crucial de cohesión social, estructuración política e influencia religiosa sobre el islam naciente. La reciente reconocida de esta historia por MBS, mediante gestos concretos como la restauración de monumentos y la promoción del patrimonio, constituye un puente entre pasado y presente, Arabia e Israel. Esta iniciativa subraya la importancia de comprender la historia de la península arábiga en su pluralidad, donde judaísmo e islam se cruzaron, y donde la memoria de los himyaritas continúa resonando en la diplomacia contemporánea.
Hebreu
מפגשו של משה וציפורה וחשיבות היהדות בערב הסעודית לפני האסלאם
המפגש בין משה לציפורה (או ספורה) מסופר בספר שמות, פרק ב’, פסוקים 15–22. לפי סיפור זה, לאחר שהרג מצרי, ברח משה ממצרים ומצא מקלט בארץ מדין. שם פגש את שבע בנות יתרו, כהן מדין בערב הסעודית, שבאו לשאוב מים מן הבאר. משה הגן עליהן מפני רועים ועזר לשתות את עדרן. בתמורה, נתן לו יתרו את בתו ציפורה לנישואין, וכך נוצרה ברית בין ישראל לערב הסעודית.
המפגש הסביר ביותר בין מוחמד בן סלמאן (MBS) ובנימין נתניהו התקיים ככל הנראה ב-NEOM, במרחק 50 ק”מ מאלית, ב-24 בנובמבר 2020. הוא עזב את אילת במ fregatte וביקר באתר העיר העתידית NEOM, מול שארם א-שייח’ בים סוף. באותו יום, הבטיח MBS לראש ממשלת ישראל לשפץ את עיר ח’ייבר, צפונית למדינה, לכבוד היהודים שגרו שם יותר מאלף שנה, תוך חיזוי בואם העתידי של תיירים יהודים וישראלים. על פי הדיווחים, הוסכם הסכם סודי בין שני המנהיגים, כיוון שהמלך סלמאן התנגד לו. MBS זקוק לטכנולוגיה ישראלית, שכן העיר מתוכננת להיות מחוברת ואקולוגית מאז הקמתה.
לפני בוא האסלאם, היהדות תפסה מקום מרכזי בחלקים מסוימים של חצי האי ערב, במיוחד בממלכת החימר בדרום-מערב ערב של היום. כפי שמנתח כריסטיאן רובין ב-Himyar and Israel (2004), ממלכה זו, מאוחדת במאה ה-3 ומורחבת במאה ה-4 לערב הסעודית המרכזית והמזרחית, חוותה המרה מסיבית ליהדות בתקופת שלטונם של אביקריב ויוסף. שליטה זו של היהודים נמשכה כ-150 שנה לפני בוא האסלא
האסלאם והשפיעה עמוקות על התרבות, הלקסיקון והמנהגים הדתיים שהופיעו בקוראן. רובין מדגיש שהשפעה זו לא הייתה רק דתית, אלא גם חברתית ופוליטית: היהדות שימשה לאיחוד שבטים מפוזרים ל”קומונה” אחת תחת סמכות אלוהית.
מקורות חיצוניים, כגון כרוניקות ביוונית, סורית וביזנטית, מאשרים את החיות של הקהילה הזו. בבית שערים, בישראל, קיימים קברים שהוקצו לחימריטים, מה שממחיש את הקשרים ההדוקים בין יהודים ערביים אלה לארץ ישראל. בחימר בדרום ובח’ייבר בצפון, כתובות מלכותיות ופרטיות חושפות יהדות מסודרת: המלכים תמכו ברפורמה מונותאיסטית מבלי להמיר דתם במלואה, בעוד שכתובות פרטיות השתמשו בברכות, שמות יהודיים והזכרת ישראל כדי להעניק לגיטימציה לקהילה ולמנהגיה.
מלכים כמו יוסף פעלו צבאית ודתית לחיזוק עליונות אמונתם, לעיתים מעוררים קונפליקטים עם נוצריים שכנים ואתיופיה אקסומית. לפיכך, יהדות ערב לפני האסלאם לא הייתה רק דת אלא גם כלי לארגון חברתי ופוליטי.
יהדות החימריטים השפיעה ישירות על האסלאם הצעיר: רעיון הקהילה המאוחדת, התייחסויות מקראיות ונבואיות, ומונחים דתיים מסוימים מופיעים בקוראן. רובין מדגיש שמוחמד אימץ את רעיון הקהילה המאוחדת תוך מיזוג סמכויות דתיות ופוליטיות, בדומה ליוסף ולמבנה החימריטי.
רפורמות אביקריב ויוסף מהוות אפוא תקדים משמעותי להבנת היווצרות האסלאם וארגונו, ומראות שערב הסעודית לפני האסלאם לא הייתה הומוגנית אלא עברה דינמיקות דתיות מורכבות.
בהקשר ההיסטורי הזה, היוזמה האחרונה של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן (MBS) מקבלת משמעות סמלי ודיפלומטית רבה. במהלך מפגשו עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, הדגיש MBS את החשיבות ההיסטורית של נוכחות יהודית בערב הסעודית. הוא הציע לשפץ את המונומנטים היהודיים העתיקים, והדגיש ששימור המורשת הזו הוא מחווה של פיוס והכרה בקשרים העתיקים בין ערב הסעודית ליהדות.
יוזמה זו ממחישה רצון לשקם דיאלוג תרבותי והיסטורי בין ערב הסעודית וישראל, מעבר לנושאים פוליטיים מיידיים, תוך הדגשת הזיכרון וכיבוד הקהילות העתיקות. MBS מתעקש שהיהדות תרמה למבנה ערב הסעודית לפני האסלאם, והכרה בהשפעה זו מחזקת את הלגיטימציה ההיסטורית והתרבותית של האזור. פרויקטי שיקום ושיתוף פעולה מדעי ותיירותי סביב אתרי יהודים עתיקים מסמלים פתיחות בלתי צפויה במדינה שנתפסה זמן רב כבלעדית מבחינה דתית.
יוזמת MBS עשויה לשנות תפיסות בינלאומיות ואזוריות, ולהראות שערב הסעודית מתעניינת במורשתה הרב-דתית ובהיסטוריה היהודית שקודמת לאסלאם. יהדות ערב לפני האסלאם, ובמיוחד בממלכת החימר, הייתה גורם מרכזי לאחדות חברתית, מבנה פוליטי והשפעה דתית על האסלאם הצעיר. ההכרה האחרונה בהיסטוריה זו על ידי MBS, באמצעות מחוות מוחשיות כמו שיקום מונומנטים וקידום המורשת, יוצרת גשר בין עבר להווה, בין ערב הסעודית לישראל. יוזמה זו מדגישה את חשיבות ההבנה של ההיסטוריה של חצי האי ערב ברב-גוניותה, שבה היהדות והאסלאם הצטלבו, וזיכרון החימריטים ממשיך להדהד בדיפלומטיה עכשווית.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire