La Grande Bretagne a souffert le week-end dernier, les émeutes contre l'immigration organisées par la droite et l'extrême droite ont éclaté dans toutes les grandes villes du pays.
La France et les autres pays européen vont probablement suivre le mouvement. Comment et pourquoi en est on arrivé là ?
Le Royaume-Uni en flammes : un avertissement pour l’Europe
Depuis plusieurs semaines, le Royaume-Uni est secoué par des émeutes ciblant les migrants, en particulier musulmans. Dans certaines villes de province, des groupes de droite et d’extrême droite galvanisent une colère diffuse : exaspération devant l’arrivée incessante de demandeurs d’asile, sentiment d’abandon de la classe moyenne, peur identitaire alimentée par des rumeurs et des discours populistes.
Les violences, parfois dirigées contre des centres d’accueil, traduisent une fracture sociale et culturelle profonde.
Ce phénomène n’est pas isolé : l’Allemagne a vu se multiplier les attaques contre des foyers de réfugiés, l’Italie a placé l’immigration au cœur du débat politique, et la France, bien que plus silencieuse pour l’instant, n’échappe pas à la tentation de la radicalisation.
La question posée est simple : ce qui se passe à Londres, Birmingham ou Manchester pourrait-il un jour se produire à Paris, Lyon ou Marseille ?
La réponse, inquiétante, est oui.
La France est confrontée à une immigration soutenue, à une polarisation croissante entre communautés, et à une méfiance vis-à-vis des institutions jugées impuissantes. Le tout arrosé d'un antisémitisme grandissant. Les ingrédients d’une explosion sociale existent.
En France, la double menace : immigration et antisémitisme
Si les tensions autour de l’immigration musulmane sont réelles en France, elles s’accompagnent d’un phénomène plus ancien et tout aussi inquiétant : l’antisémitisme virulent, qui a resurgi avec force depuis le massacre du 7 octobre 2023 en Israël.
Les manifestations pro-palestiniennes ont parfois donné lieu à des slogans haineux, et les agressions antisémites recensées ont connu une recrudescence spectaculaire.
Surtout, la France porte déjà une cicatrice sanglante : celle des meurtres de Juifs parce que Juifs. La mémoire collective en reste marquée :
- Ilan Halimi (2006) : enlevé, torturé et assassiné par le « gang des barbares ».
- Jonathan Sandler (2012), rabbin, et ses fils Gabriel (4 ans) et Arié (5 ans), ainsi que Myriam Monsonégo (8 ans) : abattus par Mohamed Merah devant l’école Ozar Hatorah de Toulouse.
- Yohan Cohen, Philippe Braham, François-Michel Saada et Yoav Hattab (2015) : tués lors de la prise d’otages de l’Hyper Cacher à Paris.
- Sarah Halimi (2017) : retraitée battue à mort à Paris, dans un crime antisémite d’abord nié par la justice.
- Mireille Knoll (2018) : survivante de la Shoah, assassinée dans son appartement à Paris.
Ces crimes montrent que l’antisémitisme n’est pas une abstraction mais une réalité meurtrière.
Face à ce constat, une question hante la République : la France, déjà fragilisée par ses divisions, pourrait-elle basculer dans des émeutes identitaires semblables à celles du Royaume-Uni, où la haine anti-immigrés se superposerait à une haine anti-juive déjà meurtrière ?
Macron veut reconnaître dans un mois un autre état pour les arabes de Palestine. La rue arabe à cette annonce s’enflamme et manifeste de plus belle en faveur des terroristes du Hamas, et il a fait démarrer à nouveau l’antisémitisme en France.
La réponse dépendra de la capacité des autorités à restaurer la confiance, à contrôler les flux migratoires et à protéger les minorités menacées. Ce qui ne semble pas le cas.
Mais l’histoire récente le prouve : l’embrasement n’est jamais loin. Et n’oublions pas en plus qu’il est attisé par les divers consulats d’Algérie !
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction interdite sans autorisation
Cet article est personnel, je ne prétends pas être ni un scientifique, ni un historien, ni un professionnel du journalisme ...
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog j'exprime en général un coup de coeur
les photos et films sont prises sur le web, là aussi pour une utilisation personnelle et strictement privée
Anglais
The United Kingdom in Flames: A Warning for Europe
Great Britain suffered last weekend as riots against immigration, organized by the right and far-right, erupted in all major cities across the country. France and other European countries will likely follow suit. How and why did it come to this?
For several weeks, the United Kingdom has been shaken by riots targeting migrants, particularly Muslims. In some provincial towns, right-wing and far-right groups are fueling widespread anger: frustration over the relentless arrival of asylum seekers, a sense of abandonment among the middle class, and identity-based fears stoked by rumors and populist rhetoric.
The violence, sometimes directed at reception centers, reflects a deep social and cultural divide.
This phenomenon is not isolated: Germany has seen a rise in attacks on refugee shelters, Italy has placed immigration at the heart of political debates, and France, though quieter for now, is not immune to the temptation of radicalization.
The question is simple: could what is happening in London, Birmingham, or Manchester one day happen in Paris, Lyon, or Marseille?
The troubling answer is yes.
France faces sustained immigration, growing polarization between communities, and distrust in institutions perceived as powerless. All of this is compounded by rising antisemitism. The ingredients for a social explosion are present.
France’s Dual Threat: Immigration and Antisemitism
While tensions surrounding Muslim immigration are real in France, they are accompanied by an older and equally troubling phenomenon: virulent antisemitism, which has resurged with force since the October 7, 2023, massacre in Israel.
Pro-Palestinian demonstrations have sometimes given rise to hateful slogans, and recorded antisemitic attacks have seen a dramatic increase.
Above all, France bears a bloody scar: the murders of Jews simply because they were Jews. The collective memory remains marked:
- Ilan Halimi (2006): Kidnapped, tortured, and murdered by the "gang of barbarians."
- Jonathan Sandler (2012), a rabbi, and his sons Gabriel (4 years old) and Arie (5 years old), along with Myriam Monsonégo (8 years old): shot dead by Mohamed Merah in front of the Ozar Hatorah school in Toulouse.
- Yohan Cohen, Philippe Braham, François-Michel Saada, and Yoav Hattab (2015): Killed during the hostage crisis at the Hyper Cacher in Paris.
- Sarah Halimi (2017): A retiree beaten to death in Paris in an antisemitic crime initially denied by the judiciary.
- Mireille Knoll (2018): A Holocaust survivor murdered in her Paris apartment.
These crimes show that antisemitism is not an abstraction but a murderous reality.
Faced with this reality, a question haunts the Republic: could France, already weakened by its divisions, descend into identity-based riots similar to those in the UK, where anti-immigrant hatred would overlap with an already deadly anti-Jewish hatred?
Macron plans to recognize a Palestinian state in a month. This announcement has inflamed the Arab street, which is demonstrating with renewed vigor in support of Hamas terrorists, reigniting antisemitism in France.
The outcome will depend on the authorities’ ability to restore trust, control migration flows, and protect threatened minorities. This does not seem to be the case.
Recent history proves it: an explosion is never far off. And let’s not forget that it is further fueled by various Algerian consulates!
© 2025 JBCH. All rights reserved. Reproduction prohibited without authorization.
This article is personal; I do not claim to be a scientist, historian, or professional journalist. It is delicate to bear witness as a layperson, but in this blog, I generally express a heartfelt opinion.
The photos and videos are sourced from the web, also for strictly personal and private use.
Espagnol
El Reino Unido en llamas: una advertencia para Europa
Gran Bretaña sufrió el fin de semana pasado, cuando estallaron disturbios contra la inmigración organizados por la derecha y la extrema derecha en todas las grandes ciudades del país. Francia y otros países europeos probablemente seguirán el mismo camino. ¿Cómo y por qué hemos llegado a esto?
Durante varias semanas, el Reino Unido ha sido sacudido por disturbios dirigidos contra los migrantes, particularmente musulmanes. En algunas ciudades de provincia, grupos de derecha y extrema derecha están avivando una ira generalizada: frustración por la llegada constante de solicitantes de asilo, un sentimiento de abandono entre la clase media y temores identitarios alimentados por rumores y discursos populistas.
La violencia, a veces dirigida contra centros de acogida, refleja una profunda fractura social y cultural.
Este fenómeno no es aislado: Alemania ha visto multiplicarse los ataques contra albergues de refugiados, Italia ha colocado la inmigración en el centro del debate político y Francia, aunque por ahora más silenciosa, no escapa a la tentación de la radicalización.
La pregunta es simple: ¿podría lo que está ocurriendo en Londres, Birmingham o Manchester suceder algún día en París, Lyon o Marsella?
La inquietante respuesta es sí.
Francia enfrenta una inmigración sostenida, una creciente polarización entre comunidades y una desconfianza hacia las instituciones percibidas como impotentes. Todo esto se ve agravado por un creciente antisemitismo. Los ingredientes para una explosión social están presentes.
La doble amenaza en Francia: inmigración y antisemitismo
Si bien las tensiones en torno a la inmigración musulmana son reales en Francia, vienen acompañadas de un fenómeno más antiguo y igualmente preocupante: el antisemitismo virulento, que ha resurgido con fuerza desde la masacre del 7 de octubre de 2023 en Israel.
Las manifestaciones propalestinas han dado lugar en ocasiones a consignas de odio, y los ataques antisemitas registrados han experimentado un aumento espectacular.
Sobre todo, Francia lleva una cicatriz sangrienta: los asesinatos de judíos simplemente por ser judíos. La memoria colectiva sigue marcada:
- Ilan Halimi (2006): Secuestrado, torturado y asesinado por la "banda de los bárbaros".
- Jonathan Sandler (2012), rabino, y sus hijos Gabriel (4 años) y Arie (5 años), junto con Myriam Monsonégo (8 años): asesinados a tiros por Mohamed Merah frente a la escuela Ozar Hatorah en Toulouse.
- Yohan Cohen, Philippe Braham, François-Michel Saada y Yoav Hattab (2015): Asesinados durante la toma de rehenes en el Hyper Cacher en París.
- Sarah Halimi (2017): Jubilada golpeada hasta la muerte en París en un crimen antisemita inicialmente negado por la justicia.
- Mireille Knoll (2018): Superviviente del Holocausto asesinada en su apartamento en París.
Estos crímenes muestran que el antisemitismo no es una abstracción, sino una realidad asesina.
Ante esta realidad, una pregunta persigue a la República: ¿podría Francia, ya debilitada por sus divisiones, caer en disturbios identitarios similares a los del Reino Unido, donde el odio antiinmigrante se superpondría a un odio antijudío ya mortal?
Macron planea reconocer un estado palestino en un mes. Este anuncio ha inflamado a la calle árabe, que se manifiesta con renovado vigor en apoyo a los terroristas de Hamás, reavivando el antisemitismo en Francia.
El resultado dependerá de la capacidad de las autoridades para restaurar la confianza, controlar los flujos migratorios y proteger a las minorías amenazadas. Esto no parece ser el caso.
La historia reciente lo demuestra: una explosión nunca está lejos. ¡Y no olvidemos que, además, es avivada por varios consulados de Argelia!
© 2025 JBCH. Todos los derechos reservados. Prohibida la reproducción sin autorización.
Este artículo es personal; no pretendo ser científico, historiador ni periodista profesional. Es delicado dar testimonio como profano, pero en este blog generalmente expreso una opinión sincera.
Las fotos y videos provienen de la web, también para un uso estrictamente personal y privado.
Hébreu
הממלכה המאוחדת בלהבות: אזהרה לאירופה
בריטניה סבלה בסוף השבוע האחרון, כאשר פרצו מהומות נגד הגירה שאורגנו על ידי הימין והימין הקיצוני בכל הערים הגדולות במדינה. צרפת ומדינות אירופיות אחרות עשויות כנראה ללכת בעקבותיה. כיצד ומדוע הגענו לכך?
במשך מספר שבועות, הממלכה המאוחדת נרעשת על ידי מהומות שמכוונות נגד מהגרים, במיוחד מוסלמים. בערים פרובינציאליות מסוימות, קבוצות ימניות וקיצוניות מגבשות כעס נרחב: תסכול מהגעתם הבלתי פוסקת של מבקשי מקלט, תחושת נטישה בקרב מעמד הביניים, ופחדים זהותיים המלובים על ידי שמועות ונאומים פופוליסטיים.
האלימות, שלעיתים מכוונת נגד מרכזי קליטה, משקפת שבר חברתי ותרבותי עמוק.
תופעה זו אינה מבודדת: גרמניה ראתה עלייה בהתקפות על מקלטי פליטים, איטליה הציבה את ההגירה במרכז הדיון הפוליטי, וצרפת, למרות שהיא שקטה יותר לעת עתה, אינה חסינה מפני הפיתוי של הרדיקליזציה.
השאלה פשוטה: האם מה שקורה בלונדון, ברמינגהאם או מנצ'סטר עשוי לקרות יום אחד בפריז, ליון או מרסיי?
התשובה המדאיגה היא כן.
צרפת מתמודדת עם הגירה מתמשכת, קיטוב הולך וגובר בין קהילות, וחוסר אמון במוסדות הנתפסים כחסרי אונים. כל זה מתווסף לעלייה באנטישמיות. המרכיבים להתפוצצות חברתית קיימים.
האיום הכפול בצרפת: הגירה ואנטישמיות
בעוד שהמתחים סביב ההגירה המוסלמית הם אמיתיים בצרפת, הם מלווים בתופעה ישנה ומדאיגה לא פחות: אנטישמיות קשה, שצצה מחדש בעוצמה מאז הטבח ב-7 באוקטובר 2023 בישראל.
הפגנות פרו-פלסטיניות הובילו לעיתים לסיסמאות שטנה, והתקפות אנטישמיות שתועדו חוו עלייה דרמטית.
מעל הכל, צרפת נושאת צלקת מדממת: רציחות של יהודים פשוט משום שהם יהודים. הזיכרון הקולקטיבי נותר מסומן:
- אילן חלימי (2006): נחטף, עונה ונרצח על ידי "כנופיית הברברים".
- יונתן סנדלר (2012), רב, ובניו גבריאל (4) ואריה (5), יחד עם מרים מונסונגו (8): נורו למוות על ידי מוחמד מרה מול בית הספר עוזר התורה בטולוז.
- יוהן כהן, פיליפ ברהם, פרנסואה-מישל סעדה ויואב חטב (2015): נרצחו במהלך משבר בני הערובה בהיפר כשר בפריז.
- שרה חלימי (2017): גמלאית שהוכתה למוות בפריז בפשע אנטישמי שבהתחלה הוכחש על ידי מערכת המשפט.
- מיריי קנול (2018): ניצולת שואה שנרצחה בדירתה בפריז.
פשעים אלה מראים שהאנטישמיות אינה מופשטת, אלא מציאות קטלנית.
מול מציאות זו, שאלה רודפת את הרפובליקה: האם צרפת, שכבר נחלשה על ידי המחלוקות שלה, עלולה ליפול למהומות זהות דומות לאלו בממלכה המאוחדת, שבהן שנאת המהגרים תתמזג עם שנאה אנטי-יהודית שכבר קטלנית?
מקרון מתכנן להכיר במדינה פלסטינית בעוד חודש. הכרזה זו הציתה את הרחוב הערבי, שמפגין במרץ מחודש לתמיכה במחבלי חמאס, ומציתה מחדש את האנטישמיות בצרפת.
התוצאה תלויה ביכולת הרשויות לשקם את האמון, לשלוט בזרמי ההגירה ולהגן על מיעוטים מאוימים. זה לא נראה כמקרה כרגע.
ההיסטוריה האחרונה מוכיחה זאת: התלקחות לעולם אינה רחוקה. ואל נשכח שזו מולבית על ידי קונסוליות אלג'יראיות שונות!
© 2025 JBCH. כל הזכויות שמורות. אסור לשכפל ללא אישור.
מאמר זה הוא אישי; אינני מתיימר להיות מדען, היסטוריון או עיתונאי מקצועי. עדינות נדרשת כשמעידים כחובבן, אך בבלוג זה אני מבטא בדרך כלל דעה מלבי.
התמונות והסרטונים נלקחו מהרשת, גם כן לשימוש אישי ופרטי בלבד.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire