La guerre de l'information paie, et les qataris par l image et la voix d'Al Jazeera, par Pallywood ont gagné, relayé par les medias occidentaux qui ont soif d'audimat et qui veulent faire plaisir à la gauche extrème, du moins pour le moment, car la vérité finit toujours par triompher.
"In Gaza, they film ... in Sudan, they die
A Gaza, le Hamas filme, pendant que les soudanais meurent !
Le texte de Michael Ehrenstein (Jerusalem Post) explore les disparités marquantes dans la couverture médiatique et les efforts humanitaires entre Gaza et le Soudan, révélant les influences politiques qui façonnent l'humanitarisme mondial.
À Gaza, les organisations comme la Phase Classificative Intégrée (IPC) publient des rapports sur la malnutrition, mettant en scène des images frappantes de famine pour attirer l’attention internationale. Cette visibilité s’explique par une couverture médiatique soutenue et une attention particulière aux standards IPC, souvent amplifiée par des acteurs comme le Hamas.
En revanche, au Soudan, où un conflit dévastateur a conduit à une crise humanitaire majeure, la situation reste largement ignorée. Plus de 24 millions de Soudanais font face à l’insécurité alimentaire et à des conditions de vie extrêmes, mais les efforts pour documenter ou soulager cette crise peinent à émerger.
L’auteur souligne que cette différence ne repose pas uniquement sur des faits objectifs, mais sur des choix politiques et institutionnels. À Gaza, la malnutrition est filmée et largement relayée, avec des photos et des films fabriqués, tandis qu’au Soudan, les femmes et les enfants meurent dans l’indifférence, leurs souffrances masquées par un manque de couverture médiatique.
Ehrenstein critique le rôle des Nations Unies (ONU) et des ONG, et l'aide de Sorros ou du Qatar qu’il accuse de manipuler les données et de bloquer l’aide pour maintenir une pression internationale, notamment sur Israël. Cette obsession institutionnelle, influencée par des agendas politiques, détourne l’attention des tragédies moins médiatisées comme celle du Soudan, où la famine est un enjeu quotidien pour des millions de personnes.
Le texte met en lumière une tragédie humaine au Soudan, où la mort de masse reste invisible. Des volontaires distribuent de la nourriture dans des conditions précaires, mais l’absence d’un effort coordonné international aggrave la situation.
Ehrenstein pointe du doigt l’inaction des grandes puissances et des organisations humanitaires, qui privilégient les narratifs politiquement chargés, comme celui de Gaza, au détriment d’autres crises. Il note que l’ONU, malgré ses rapports, semble paralysée par des intérêts géopolitiques, notamment liés à Israël, tandis que le Soudan sombre dans l’oubli.
Une analyse plus profonde révèle que cette sélectivité humanitaire a des conséquences dramatiques. À Gaza, l’attention internationale permet une certaine visibilité, bien que critiquée comme étant parfois instrumentalisée. Au Soudan, l’absence de pression mondiale laisse des millions sans aide, exposés à la famine et aux violences.
Ehrenstein suggère que cette disparité reflète un humanitarisme biaisé, où les priorités sont dictées par des considérations politiques plutôt que par l’urgence des besoins. Il conclut en interrogeant pourquoi le Soudan reste négligé, posant la question implicite : l’humanitarisme mondial est-il vraiment guidé par la compassion ou par des agendas cachés ? et je rajouterai et la haine du juif qui s'est réveillée.
En somme, le texte dénonce une politique humanitaire sélective, où Gaza bénéficie d’une couverture médiatique et d’efforts visibles, tandis que le Soudan, malgré une crise tout aussi grave, est relégué à l’arrière-plan.
Cette inégalité de traitement met en évidence les limites d’un système international influencé par des intérêts politiques, et des ONG financés par le Qatar ou la Turquie, laissant des millions de vies en péril sans réponse adéquate.
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction du texte interdite sans autorisation
Cet article est personnel, je ne prétends pas être ni un scientifique, ni un historien, ni un professionnel du journalisme...
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog j'exprime en général un coup de coeur
d'après l'actualité , et le lecture de ma revue de presse internationale
les photos et films sont prises sur le web, là aussi pour une utilisation strictement personnelle
ENGLISH
The War of Information Pays: Gaza vs. Sudan
The war of information pays off, and through Al Jazeera’s images and voice, through Pallywood, the Qataris have won, relayed by Western media hungry for ratings and eager to please the extreme left—for now, because the truth always triumphs.
The hatred of Israel at the UN and among supposedly well-intentioned NGOs such as Amnesty International, and dozens of others… there is only one perspective: opposition to the State of Israel.
“In Gaza, they film; in Sudan, they die.”
Michael Ehrenstein (Jerusalem Post) explores the stark disparities in media coverage and humanitarian efforts between Gaza and Sudan, revealing the political influences that shape global humanitarianism.
In Gaza, organizations like the Integrated Phase Classification (IPC) publish reports on malnutrition, featuring striking images of famine to attract international attention. This visibility is fueled by sustained media coverage and a focus on IPC standards, often amplified by actors such as Hamas.
In contrast, in Sudan, where a devastating conflict has led to a major humanitarian crisis, the situation remains largely ignored. Over 24 million Sudanese face food insecurity and extreme living conditions, yet efforts to document or alleviate this crisis struggle to emerge.
Ehrenstein points out that this difference is not based solely on objective facts but on political and institutional choices. In Gaza, malnutrition is filmed and widely shared, often with fabricated photos and videos, while in Sudan, women and children die in indifference, their suffering masked by lack of media coverage.
He criticizes the role of the United Nations (UN) and NGOs, and the aid from Soros or Qatar, accusing them of manipulating data and blocking assistance to maintain international pressure, particularly on Israel. This institutional obsession, influenced by political agendas, diverts attention from less-publicized tragedies like Sudan, where famine is a daily struggle for millions.
The text highlights a human tragedy in Sudan, where mass death remains invisible. Volunteers distribute food under precarious conditions, but the absence of a coordinated international effort worsens the situation.
Ehrenstein blames the inaction of major powers and humanitarian organizations, who favor politically charged narratives, such as Gaza’s, at the expense of other crises. He notes that the UN, despite its reports, seems paralyzed by geopolitical interests, especially related to Israel, while Sudan sinks into oblivion.
Real Famine in Sudan
A deeper analysis shows that this selective humanitarianism has dramatic consequences. In Gaza, international attention provides some visibility, albeit sometimes criticized as instrumentalized. In Sudan, the lack of global pressure leaves millions without aid, exposed to famine and violence.
Ehrenstein suggests that this disparity reflects biased humanitarianism, where priorities are dictated by political considerations rather than urgent needs. He questions why Sudan remains neglected, implicitly asking: is global humanitarianism truly guided by compassion or by hidden agendas? I would add: and by the awakened hatred of Jews.
Rebels in Sudan
In short, the text denounces a selective humanitarian policy, where Gaza benefits from media coverage and visible efforts, while Sudan, despite an equally severe crisis, is relegated to the background.
This unequal treatment highlights the limits of an international system influenced by political interests and NGOs funded by Qatar or Turkey, leaving millions of lives at risk without an adequate response.
© 2025 JBCH. All rights reserved. Reproduction of the text is prohibited without authorization.
This article is personal; I do not claim to be a scientist, historian, or professional journalist. It is delicate to testify as an amateur, but in this blog, I generally express a personal reaction based on current events and my review of the international press.
The photos and videos are taken from the web, again for strictly personal use.
ESPAÑOL
La Guerra de la Información: Gaza vs. Sudán
La guerra de la información da frutos, y a través de la imagen y la voz de Al Jazeera, y de Pallywood, los cataríes han ganado, apoyados por los medios occidentales ávidos de audiencia y deseosos de complacer a la extrema izquierda—al menos por ahora, porque la verdad siempre triunfa.
El odio hacia Israel en la ONU y en ONG supuestamente bienintencionadas, como Amnistía Internacional y decenas de otras… solo tiene una perspectiva: la lucha contra el Estado de Israel.
“En Gaza, filman; en Sudán, mueren.”
Michael Ehrenstein (Jerusalem Post) explora las marcadas disparidades en la cobertura mediática y los esfuerzos humanitarios entre Gaza y Sudán, revelando las influencias políticas que moldean el humanitarismo mundial.
En Gaza, organizaciones como la Clasificación de Fase Integrada (IPC) publican informes sobre la desnutrición, mostrando imágenes impactantes de hambruna para atraer la atención internacional. Esta visibilidad se explica por la cobertura mediática sostenida y la atención a los estándares de IPC, amplificada a menudo por actores como Hamás.
En cambio, en Sudán, donde un conflicto devastador ha provocado una crisis humanitaria importante, la situación permanece en gran medida ignorada. Más de 24 millones de sudaneses enfrentan inseguridad alimentaria y condiciones de vida extremas, pero los esfuerzos por documentar o aliviar esta crisis apenas emergen.
Ehrenstein subraya que esta diferencia no se basa solo en hechos objetivos, sino en decisiones políticas e institucionales. En Gaza, la desnutrición se filma y se comparte ampliamente, con fotos y videos muchas veces fabricados, mientras que en Sudán, mujeres y niños mueren en la indiferencia, sus sufrimientos ocultos por la falta de cobertura mediática.
Critica el papel de las Naciones Unidas (ONU) y de las ONG, así como la ayuda de Soros o Catar, a quienes acusa de manipular datos y bloquear asistencia para mantener presión internacional, especialmente sobre Israel. Esta obsesión institucional, influenciada por agendas políticas, desvía la atención de tragedias menos mediáticas como la de Sudán, donde la hambruna es un desafío diario para millones de personas.
El texto pone de relieve una tragedia humana en Sudán, donde la muerte masiva permanece invisible. Los voluntarios distribuyen alimentos en condiciones precarias, pero la ausencia de un esfuerzo internacional coordinado agrava la situación.
Ehrenstein señala la inacción de las grandes potencias y de las organizaciones humanitarias, que privilegian narrativas políticamente cargadas, como la de Gaza, en detrimento de otras crisis. Observa que la ONU, pese a sus informes, parece paralizada por intereses geopolíticos, especialmente relacionados con Israel, mientras Sudán se hunde en el olvido.
Hambruna real en Sudán
Un análisis más profundo revela que este humanitarismo selectivo tiene consecuencias dramáticas. En Gaza, la atención internacional permite cierta visibilidad, aunque a veces criticada como instrumentalizada. En Sudán, la ausencia de presión mundial deja a millones sin ayuda, expuestos a la hambruna y la violencia.
Ehrenstein sugiere que esta disparidad refleja un humanitarismo sesgado, donde las prioridades son dictadas por consideraciones políticas en lugar de necesidades urgentes. Concluye preguntándose por qué Sudán sigue siendo ignorado, planteando implícitamente: ¿el humanitarismo mundial está realmente guiado por la compasión o por agendas ocultas? Yo añadiría: y por el odio al judío que se ha despertado.
Rebeldes en Sudán
En suma, el texto denuncia una política humanitaria selectiva, donde Gaza se beneficia de cobertura mediática y esfuerzos visibles, mientras Sudán, a pesar de una crisis igual de grave, queda relegado a un segundo plano.
Esta desigualdad pone de manifiesto los límites de un sistema internacional influido por intereses políticos y ONG financiadas por Catar o Turquía, dejando millones de vidas en riesgo sin una respuesta adecuada.
© 2025 JBCH. Todos los derechos reservados. Reproducción del texto prohibida sin autorización.
Este artículo es personal; no pretendo ser científico, historiador o periodista profesional. Es delicado dar testimonio siendo profano, pero en este blog generalmente expreso un golpe de corazón basado en la actualidad y mi lectura de la prensa internacional.
Las fotos y videos se toman de la web, también para uso estrictamente personal.
עברית (HEBREW)
מלחמת המידע משתלמת: עזה מול סודאן
מלחמת המידע משתלמת, והקטארים, באמצעות דימויים וקול של אל-ג’זירה ו”Pallywood”, ניצחו, בתמיכת מדיה מערבית הצמאה לרייטינג ורוצה לרצות את השמאל הקיצוני—לפחות לעת עתה, כי האמת תמיד תנצח.
השנאה לישראל באו״ם ובקרב ארגוני זכויות אדם כביכול כמו אמנסטי אינטרנשיונל ועשרות אחרים… יש רק מבט אחד: המאבק נגד מדינת ישראל.
“בעזה הם מצלמים; בסודאן הם מתים.”
מייקל אהרנשטיין (Jerusalem Post) חוקר את הפערים הבולטים בכיסוי התקשורתי ובמאמצים ההומניטריים בין עזה לסודאן, וחושף את ההשפעות הפוליטיות שמעצבנות את ההומניטריזם העולמי.
בעזה, ארגונים כמו Integrated Phase Classification (IPC) מפרסמים דוחות על תת-תזונה, ומציגים תמונות מרשימות של רעב כדי למשוך תשומת לב בינלאומית. נראות זו מוסברת בכיסוי תקשורתי מתמשך ובתשומת לב לסטנדרטים של IPC, לעיתים בהגברת פעולתם של שחקנים כמו חמאס.
לעומת זאת, בסודאן, שם סכסוך הרסני הביא למשבר הומניטרי חמור, המצב נשאר במידה רבה בלתי נראֶה. יותר מ-24 מיליון סודאנים מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי ותנאי חיים קשים, אך מאמצים לתעד או להקל על המשבר מתקשים להתקיים.
אהרנשטיין מציין שההבדל הזה אינו מבוסס רק על עובדות אובייקטיביות, אלא על בחירות פוליטיות ומוסדיות. בעזה, תת-תזונה מתועדת ומשודרת באופן נרחב, עם תמונות וסרטונים שהוכנו לעיתים, בעוד שבסודאן, נשים וילדים מתים באדישות, וסבלם מוסתר מחוסר כיסוי תקשורתי.
הוא מבקר את תפקיד האו״ם וה- NGOs, ואת סיועם של סורוס או קטאר, אותם הוא מאשים במניפולציה של נתונים ובחסימת סיוע כדי לשמור על לחץ בינלאומי, במיוחד כלפי ישראל. אובססיה מוסדית זו, המושפעת על ידי אג’נדות פוליטיות, מסיטה את תשומת הלב מטראגיות פחות מתועדות כמו זו של סודאן, שבה הרעב הוא אתגר יומיומי למיליונים.
הטקסט מדגיש טרגדיה אנושית בסודאן, שבה מוות המוני נשאר בלתי נראה. מתנדבים מחלקים מזון בתנאים קשים, אך חוסר מאמץ בינלאומי מתואם מחמיר את המצב.
אהרנשטיין מצביע על חוסר הפעולה של המעצמות הגדולות ושל הארגונים ההומניטריים, שמעדיפים נרטיבים טעונים פוליטית, כמו זה של עזה, על פני משברים אחרים. הוא מציין שהאו״ם, למרות דוחותיו, נראה משותק על ידי אינטרסים גיאופוליטיים, במיוחד הקשורים לישראל, בעוד סודאן טובלת בשכחה.
רעב אמיתי בסודאן
ניתוח מעמיק יותר מראה שהומניטריזם סלקטיבי זה יש לו השלכות דרמטיות. בעזה, תשומת הלב הבינלאומית מספקת נראות מסוימת, אף שהיא לעיתים מבוקרת כהשתמשות פוליטית. בסודאן, חוסר הלחץ העולמי משאיר מיליונים ללא סיוע, חשופים לרעב ואלימות.
אהרנשטיין מציע שהפער הזה משקף הומניטריזם מוטה, שבו סדרי העדיפויות נקבעים לפי שיקולים פוליטיים ולא לפי הצורך הדחוף. הוא מסכם בשאלה מדוע סודאן נשארת מוזנחת, תוך שאלה מרומזת: האם ההומניטריזם העולמי מונחה באמת על ידי חמלה או על ידי אג’נדות נסתרות? ואני מוסיף: והשנאה ליהודים שהתעוררה.
מורדים בסודאן
לסיכום, הטקסט מגנה מדיניות הומניטרית סלקטיבית, שבה עזה נהנית מכיסוי תקשורתי וממאמצים נראים לעין, בעוד שסודאן, על אף משבר חמור באותה מידה, נדחקת לשוליים.
אי-שוויון זה מדגיש את מגבלות המערכת הבינלאומית המושפעת על ידי אינטרסים פוליטיים ו- NGOs הממומנים על ידי קטאר או טורקיה, ומשאיר מיליוני חיים בסכנה ללא מענה מתאים.
© 2025 JBCH. כל הזכויות שמורות. אין לשכפל את הטקסט ללא הרשאה.
מאמר זה אישי; איני טוען להיות מדען, היסטוריון או עיתונאי מקצועי. קשה להעיד כטירון, אך בבלוג זה אני מביע בדרך כלל תגובת לב על סמך חדשות עדכניות וסקירת עיתונות בינלאומית.
הצילום והסרטונים נלקחו מהאינטרנט, גם כן לשימוש אישי בלבד.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire