Depuis que Macron a refusé de participer à la manifestation géante pour lutte pour la Laïcité et contre l'antisémitisme, j'ai senti une trahison, et cherché les causes de ce revirement... En fait, un grand Gourou , un mage à la Raspoutine souffle sa vérité dans les oreilles du Président.
Il m'est apparu évident que cet influenceur,Yassine Belattar joue encore aujourd'hui le rôle réel de dans l’entourage du président Emmanuel Macron, notamment en ce qui concerne : Sa proximité personnelle privée et politique avec le président et son influence sur la politique du gouvernement, en particulier concernant les questions liées au monde arabe, au Qatar ou au Hamas.
Alors j'ai cherché, Les polémiques publiques et judiciaires le concernant
tout d'abord dans son casier judiciaire ...
Yassine Belattar, figure contestée proche de Macron
Yassine Belattar est un humoriste médiocre et animateur de radio, franco-marocain est connu pour ses prises de position partisanes sur les banlieues et les questions communautaires.
Il s’est fait connaître comme soutien d’Emmanuel Macron dès la campagne présidentielle de 2017. Le président l’a d’ailleurs nommé en mars 2018 au Conseil présidentiel des villes (CPV), un organisme (un de plus) consultatif chargé des politiques de la ville.
Belattar a toutefois démissionné en octobre 2019 de ce conseil, protestant notamment contre des propos de ministres jugés hostiles au port du voile .
En résumé, il a bien entretenu des liens avec l’Élysée lors du premier quinquennat – d’où son surnom de « proche de Macron » – mais sans aucune position officielle permanente au sein du gouvernement .
Rôle informel : « thermomètre » des quartiers populaires
Malgré l’absence de mandat officiel, Belattar est parfois consulté à l'Elysée pour son « thermomètre » social.
En novembre 2023, par exemple, deux conseillers d’Emmanuel Macron (Frédéric Rose et Bruno Roger-Petit) l’ont reçu à l’Élysée quelques jours avant la grande marche pour la Laïcité et contre l’antisémitisme, en tête de laquelle on trouvait les Présidents des deux Assemblées.
L’Express et le JDD rapportent que ses interlocuteurs l’ont décrit comme un « thermomètre » et une « personne-ressource » capable d’alerter sur l’état d’esprit dans certaines parties de la société .
Selon cette enquête, Belattar a mis en garde l’Élysée contre toute démarche pouvant « mettre le feu aux poudres » dans les quartiers populaires, exhortant à la prudence sociale, ayant convaincu le président de ne pas s'y rendre : Une première dans la cinquième République.
Polémiques et critiques politiques
Yassine Belattar est régulièrement au cœur de polémiques.
Judiciairement, il a été condamné en septembre 2023 à 4 mois de prison avec sursis pour des menaces de mort visant plusieurs personnalités du spectacle .
Ce passé judiciaire a alimenté les critiques de la gente politique.
Certains, comme Éric Zemmour,et bien d'autres l’ont attaqué verbalement en le qualifiant de « faux comique et vrai militant islamiste » . Bruno Retailleau, Marine Le Pen et bien d'autres ont dénoncé ce qu’ils considèrent comme son influence occulte sur Macron, évoquant son appartenance supposée au Collectif contre l’islamophobie (CCIF) ou sa proximité avec des associations communautaires .
Un fait marquant m'est apparu lors de la visite officielle au Maroc, c'est son arrogance et ses propos ... au nom de qui ? ...
Il a aussi dénoncé la stigmatisation des musulmans dans les médias français, estimant que la France « [fait] de la communauté musulmane l’alpha et l’oméga de tous les problèmes » .
Politiques étrangères « pro-Qatar/Hamas » : rumeurs persistantes
Les allégations selon lesquelles Yassine Belattar pousserait Macron vers une politique « pro-Arabe, pro-Qatar, pro-Hamas », restent fondées, les dernières prises de position sur la condamnation d'Israël de l'Elysée le prouvent.
Nous verrons si le Président, dans les deux années qui lui restent restera attaché à cet homme qui n'a aucune compétence ... mais qui murmure à son oreille
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction interdite sans autorisation.
Anglais
I wondered how Hamas designed, well before October 7, 2023, a global propaganda machine—its channels, relays, and the key lies that were echoed in the most prestigious universities, by the international press, by supposedly neutral NGOs, by governments, and even by the UN.
The War of Words Before the War of Weapons
Well before tens of thousands of rockets were fired and commandos crossed the Israeli border, Hamas had already launched another offensive: that of information.
For years, its strategists understood that in the 21st century, the battle for global public opinion can be as decisive as the one on the battlefield.
The goal: to prepare the ideological ground, shape perceptions, demonize Israel, and present any armed action, even the most diabolical, as “legitimate resistance.”
To achieve this, Hamas set up a coordinated propaganda network based on four pillars:
- Regional press and television (notably Al Jazeera, funded by Qatar, and public or private Arab channels aligned with the Palestinian cause).
- Social media (X/Twitter, TikTok, Instagram, Facebook, Telegram), used to spread images, recruit sympathizers, and promote pro-Hamas hashtags.
- Intellectual relays (university professors, PhD theses, researchers, cultural associations, and activist NGOs) that lend an academic veneer to militant discourse.
- Highly followed influencers and activists abroad, often with no direct organizational link, who amplify Hamas’s narratives, adapting them to the visual and emotional codes of Western audiences, particularly among environmentalists seeking political causes.
The Fabrication of Key Lies
Hamas’s propaganda relies on short, emotional, easily shareable messages. Its talking points are designed to withstand fact-checking by playing on imagery, raw emotion, and visual shock. Among the most widespread lies before and after October 7 are:
- Denial of internal violence: Hamas presented itself as a defender of the Palestinian people, minimizing or hiding its summary executions of dissidents, misappropriation of humanitarian aid, and brutal repression of Gaza’s own residents.
- The myth of a “total blockade” imposed by Israel: Deliberately ignoring that Egypt also closes its border for security reasons and that massive aid flows regularly enter Gaza, consistently diverted by Hamas for strictly military purposes and personal bank accounts.
- Manipulation of numbers: Even before October 7, inflated and unverifiable casualty figures were systematically provided by Hamas’s “Ministry of Health,” a propaganda organ, and uncritically relayed by the UN and major international media.
- Demonization of Israel as a “colonial state”: An ideological framing that erases the millennia-long history of the Jewish people in the region and justifies any attack as an act of decolonization, while Israel is the result of a 2,000-year struggle for independence.
- Deliberate omission of the October 7 context: In Hamas’s narrative, the massacres, rapes, disembowelments, beheadings, and abductions are either ignored or justified as a response to “75 years of occupation.”
International Relays: A Well-Oiled Machine
Hamas invested in tacit media partnerships with certain Arab and international outlets, particularly the AFP, based in Cyprus.
Al Jazeera played a key role, continuously broadcasting carefully selected images of injured children and destruction while downplaying the use of civilians as human shields.
In Western capitals, some seemed to sadistically revel in sharing these images without verification, as they fit into an already established narrative.
Social media amplified this coverage. Coordinated accounts flooded TikTok and Twitter/X with out-of-context videos and montages accusing Israel of deliberately targeting schools or hospitals. Algorithms, drawn to shocking content, made these clips go viral.
Western universities were sometimes fertile ground. Some professors, under the guise of “postcolonial” or “intersectional” analyses, wrongly legitimized Hamas’s actions as a fight against oppression. This discourse, cloaked in academic language, penetrated mainstream media and influenced generations of students—future journalists or diplomats, the leaders of tomorrow.
Finally, NGOs tied to the Palestinian cause, some funded by Qatar or other Hamas-aligned donors, provided “reports” and “investigations” that were rigged, uncritically adopted by UN agencies, giving an institutional veneer to biased narratives.
The UN as an Involuntary Echo Chamber
With figures like Antonio Guterres and Francesca Albanese as active drivers, the UN did not create this propaganda but amplified it. By systematically adopting casualty figures provided by Hamas’s Ministry of Health without noting that it is an organ of the terrorist movement, the UN lent global credibility to contested numbers.
Its resolutions, never directly naming Hamas as an aggressor and ignoring hostages kidnapped from their kibbutzim, reinforced the idea that Israel is solely responsible for the suffering in Gaza.
In certain specialized agencies (notably UNRWA), the deliberate hiring and infiltration of Hamas sympathizers or members enabled direct propagation of this propaganda within the UN system.
Catherine Colonna: A Truncated UN Report
The result: disinformation crafted in Gaza is cited days later by diplomats in New York, then relayed by major media outlets.
Conclusion: A Strategic Victory Before the First Shot
October 7 was not the beginning but the culmination of a planned influence campaign. Hamas had prepared the psychological and political ground so that, regardless of the violence of its attacks, Israel’s response would immediately be perceived as illegitimate.
As early as October 8, 2023, the speed with which slogans like “genocide in Gaza”—a month before Israel’s counterattack—and “Free Palestine” flooded streets and networks proved the effectiveness of this preparation.
By inverting reality, Hamas achieved a strategic victory: it turned terrorist acts into symbols of resistance, transformed its victims into culprits, and found in the international press and the UN relays—sometimes complicit, sometimes naive—that gave its lies global reach.
A convenient pretext for some politicians to launch a new fight against the Jewish state and allow antisemitism to spread worldwide.
Espagnol
Me pregunté cómo Hamás diseñó, mucho antes del 7 de octubre de 2023, una máquina de propaganda global: sus canales, sus relevos y las mentiras clave que fueron retomadas en las universidades más prestigiosas, por la prensa internacional, por ONG supuestamente neutrales, por gobiernos e incluso por la ONU.
La guerra de las palabras antes de la guerra de las armas
Mucho antes de que se dispararan decenas de miles de cohetes y los comandos cruzaran la frontera israelí, Hamás ya había lanzado otra ofensiva: la de la información.
Durante años, sus estrategas comprendieron que en el siglo XXI, la batalla por la opinión pública mundial puede ser tan decisiva como la del campo de batalla.
El objetivo: preparar el terreno ideológico, moldear percepciones, demonizar a Israel y presentar cualquier acción armada, incluso las más diabólicas, como una “resistencia legítima”.
Para ello, Hamás estableció una red coordinada de propaganda basada en cuatro pilares:
- La prensa y la televisión regionales (especialmente Al Jazeera, financiada por Qatar, y canales árabes públicos o privados alineados con la causa palestina).
- Las redes sociales (X/Twitter, TikTok, Instagram, Facebook, Telegram), utilizadas para difundir imágenes, reclutar simpatizantes e imponer hashtags pro-Hamás.
- Los relevos intelectuales (profesores universitarios, tesis doctorales, investigadores, asociaciones culturales y ONG militantes) que revisten el discurso militante con un barniz académico.
- Influencers muy seguidos y activistas en el extranjero que, a menudo sin un vínculo orgánico directo, retoman y amplifican las narrativas de Hamás, adaptándolas a los códigos visuales y emocionales del público occidental, especialmente en el ámbito de los ecologistas en busca de causas políticas.
La fabricación de mentiras clave
La propaganda de Hamás se basa en mensajes cortos, emocionales y fácilmente compartibles. Los elementos de lenguaje están diseñados para resistir cualquier verificación de hechos, ya que juegan con la imagen, la emoción cruda y el impacto visual. Entre las mentiras más difundidas antes y después del 7 de octubre se encuentran:
- La negación de la violencia interna: Hamás se presentó como defensor del pueblo palestino, minimizando o escondiendo sus ejecuciones sumarias de disidentes, el desvío de ayuda humanitaria y la represión sangrienta contra los propios habitantes de Gaza.
- El mito del “bloqueo total” impuesto por Israel: Olvido deliberado de que Egipto también cierra su frontera por razones de seguridad y de que flujos masivos de ayuda entran regularmente a Gaza, siempre desviados por Hamás para fines estrictamente militares y cuentas bancarias personales.
- La manipulación de cifras: Incluso antes del 7 de octubre, balances de víctimas inflados y no verificables eran sistemáticamente proporcionados por el “Ministerio de Salud” de Hamás, un órgano de propaganda, y retomados sin verificación por la ONU y grandes medios internacionales.
- La demonización de Israel como “estado colonial”: Un encuadre ideológico que borra la historia milenaria del pueblo judío en la región y justifica cualquier ataque como un acto de descolonización, mientras que Israel es el resultado de una lucha de 2,000 años por su independencia.
- La omisión deliberada del contexto del 7 de octubre: En la narrativa de Hamás, las masacres, violaciones, destripamientos, decapitaciones y secuestros son ignorados o justificados como una respuesta a “75 años de ocupación”.
Relevos internacionales: una máquina bien aceitada
Hamás invirtió en asociaciones mediáticas tácitas con ciertas redacciones árabes e internacionales, especialmente con la AFP, con sede en Chipre.
Al Jazeera jugó un papel clave, transmitiendo continuamente imágenes cuidadosamente seleccionadas de niños heridos y destrucciones, mientras minimizaba el uso de civiles como escudos humanos.
En las capitales occidentales, algunos parecían regocijarse sádicamente al difundir estas imágenes sin verificación, ya que encajaban en una narrativa ya establecida.
Las redes sociales sirvieron para amplificar esta cobertura. Cuentas coordinadas inundaron TikTok y Twitter/X con videos fuera de contexto y montajes que acusaban a Israel de atacar intencionadamente escuelas u hospitales. Los algoritmos, atraídos por contenido impactante, hicieron que estos clips se volvieran virales.
Las universidades occidentales fueron a veces un terreno fértil. Algunos profesores, bajo el pretexto de análisis “poscoloniales” o “interseccionales”, legitimaron erróneamente las acciones de Hamás como una lucha contra la opresión. Este discurso, revestido de un lenguaje académico, penetró en los medios generalistas e influyó en generaciones de estudiantes, futuros periodistas o diplomáticos, los líderes del mañana.
Finalmente, las ONG vinculadas a la causa palestina, algunas financiadas por Qatar u otros donantes alineados con Hamás, proporcionaron “informes” e “investigaciones” manipuladas, retomadas sin análisis crítico por agencias de la ONU, dando un barniz institucional a narrativas sesgadas.
La ONU como caja de resonancia involuntaria
Con figuras como Antonio Guterres y Francesca Albanese como motores activos, la ONU no creó esta propaganda, pero la amplificó. Al adoptar sistemáticamente las cifras de víctimas proporcionadas por el Ministerio de Salud de Hamás, sin mencionar que es un órgano del movimiento terrorista, la ONU otorgó credibilidad mundial a números cuestionados.
Sus resoluciones, al no nombrar nunca directamente a Hamás como agresor y omitir a los rehenes secuestrados en sus kibutzim, reforzaron la idea de que Israel es el único responsable del sufrimiento en Gaza.
En ciertas agencias especializadas (notablemente UNRWA), la contratación deliberada y la infiltración de simpatizantes o miembros de Hamás permitieron una propagación directa de esta propaganda dentro del sistema de la ONU.
Catherine Colonna: Un informe truncado en la ONU
Resultado: la desinformación diseñada en Gaza es citada días después por diplomáticos en Nueva York y luego retransmitida por medios de referencia.
Conclusión: una victoria estratégica antes del primer disparo
El 7 de octubre no fue el comienzo, sino el punto culminante de una campaña de influencia planificada. Hamás había preparado el terreno psicológico y político para que, independientemente del grado de violencia de sus ataques, la respuesta israelí fuera percibida inmediatamente como ilegítima.
Ya el 8 de octubre de 2023, la rapidez con la que consignas como “genocidio en Gaza”—un mes antes de la contraofensiva de Israel—y “Palestina libre” inundaron las calles y las redes demostró la eficacia de esta preparación.
Al invertir la realidad, Hamás logró una victoria estratégica: transformó actos terroristas en símbolos de resistencia, convirtió a sus víctimas en culpables y encontró en la prensa internacional y la ONU relevos—a veces cómplices, a veces ingenuos—que dieron un alcance global a sus mentiras.
Un pretexto conveniente para que algunos políticos lancen una nueva lucha contra el estado judío y permitan que el antisemitismo se propague por el mundo.
Hébreu
תהיתי כיצד חמאס תכנן, הרבה לפני ה-7 באוקטובר 2023, מכונת תעמולה עולמית — הערוצים שלה, הממסרים שלה והשקרים המרכזיים שזכו להדהד באוניברסיטאות היוקרתיות ביותר, על ידי העיתונות הבינלאומית, על ידי ארגונים לא ממשלתיים שנחשבים נייטרליים, על ידי ממשלות ואפילו על ידי האו"ם.
מלחמת המילים לפני מלחמת הנשק
הרבה לפני ששוגרו עשרות אלפי טילים וקומנדו חצו את גבול ישראל, חמאס כבר פתח במתקפה אחרת: זו של המידע.
במשך שנים, האסטרטגים שלו הבינו שבמאה ה-21, הקרב על דעת הקהל העולמית יכול להיות מכריע לא פחות מזה בשדה הקרב.
המטרה: להכין את הקרקע האידיאולוגית, לעצב תפיסות, להשחיר את ישראל ולהציג כל פעולה מזוינת, אפילו השטנית ביותר, כ"התנגדות לגיטימית".
לשם כך, חמאס הקים רשת תעמולה מתואמת המבוססת על ארבעה עמודי תווך:
- העיתונות והטלוויזיה האזורית (בעיקר אל-ג'זירה, הממומנת על ידי קטאר, וערוצים ערביים ציבוריים או פרטיים התומכים במטרה הפלסטינית).
- הרשתות החברתיות (X/טוויטר, טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק, טלגרם), ששימשו להפצת תמונות, גיוס תומכים וקידום האשטגים פרו-חמאס.
- ממסרים אינטלקטואליים (פרופסורים באוניברסיטאות, עבודות דוקטורט, חוקרים, אגודות תרבות וארגונים לא ממשלתיים פעילים) שמעניקים למסר המיליטנטי מעטה אקדמי.
- משפיענים פופולריים ופעילים בחו"ל, לעיתים ללא קשר ארגוני ישיר, שמגבירים את הנרטיבים של חמאס ומתאימים אותם לקודים החזותיים והרגשיים של הקהל המערבי, לעיתים קרובות בתחום הסביבתיים המחפשים מטרות פוליטיות.
יצירת השקרים המרכזיים
התעמולה של חמאס נשענת על מסרים קצרים, רגשיים וקלים לשיתוף. נקודות הדיבור תוכננו לעמוד בבדיקת עובדות על ידי משחק על דימויים, רגשות גולמיים והלם חזותי. בין השקרים הנפוצים ביותר לפני ואחרי ה-7 באוקטובר ניתן למצוא:
- הכחשת האלימות הפנימית: חמאס הציג את עצמו כמגן העם הפלסטיני, תוך מזעור או הסתרה של הוצאות להורג ללא משפט של מתנגדים, ניכוס סיוע הומניטרי ודיכוי אלים של תושבי עזה עצמם.
- המיתוס של "מצור מוחלט" שהטילה ישראל: התעלמות מכוונת מכך שגם מצרים סוגרת את גבולה מסיבות ביטחוניות, וזרימות סיוע מסיביות נכנסות לעזה באופן קבוע, תמיד מוסטות על ידי חמאס למטרות צבאיות בלבד ולחשבונות בנק אישיים.
- מניפולציה של מספרים: עוד לפני ה-7 באוקטובר, דיווחים על מספרי קורבנות מנופחים ובלתי ניתנים לאימות הועברו באופן שיטתי על ידי "משרד הבריאות" של חמאס, זרוע תעמולה, והועתקו ללא בדיקה על ידי האו"ם וכלי תקשורת בינלאומיים גדולים.
- השמצת ישראל כ"מדינה קולוניאלית": מסגור אידיאולוגי שמוחק את ההיסטוריה בת אלפי השנים של העם היהודי באזור ומצדיק כל תקיפה כמעשה של דה-קולוניזציה, בעוד שישראל היא תוצר של מאבק בן 2,000 שנה לעצמאות.
- השמטה מכוונת של ההקשר של ה-7 באוקטובר: בנרטיב של חמאס, הטבח, האונס, הביתור, העריפות והחטיפות מושתקים או מוצדקים כתגובה ל"75 שנות כיבוש".
ממסרים בינלאומיים: מכונה משומנת היטב
חמאס השקיע בשותפויות תקשורתיות מרומזות עם כמה מערכות עיתונאיות ערביות ובינלאומיות, במיוחד עם סוכנות הידיעות הצרפתית (AFP), שממוקמת בקפריסין.
אל-ג'זירה מילאה תפקיד מפתח, כשהיא משדרת ברציפות תמונות שנבחרו בקפידה של ילדים פצועים והרס, תוך מזעור השימוש באזרחים כמגינים אנושיים.
בבירות המערב, נראה היה שחלקם התענגו באופן סדיסטי על הפצת התמונות הללו ללא אימות, שכן הן התאימו לנרטיב שכבר הוקם.
הרשתות החברתיות שימשו להגברת הסיקור הזה. חשבונות מתואמים הציפו את טיקטוק וטוויטר/X בסרטונים חתוכים מחוץ להקשר ומונטאז'ים שהאשימו את ישראל בתקיפת בתי ספר או בתי חולים בכוונה. האלגוריתמים, שחובבים תוכן מזעזע, אפשרו לקטעים אלה להפוך לוויראליים.
אוניברסיטאות מערביות היו לעיתים קרקע פורייה. כמה פרופסורים, תחת כסות של ניתוחים "פוסט-קולוניאליים" או "אינטרסקציונליים", לגיטמו בטעות את פעולות חמאס כמאבק נגד דיכוי. השיח הזה, עטוף בשפה אקדמית, חדר לתקשורת המיינסטרים והשפיע על דורות של סטודנטים — עיתונאים או דיפלומטים לעתיד, המנהיגים של מחר.
לבסוף, ארגונים לא ממשלתיים הקשורים למטרה הפלסטינית, חלקם ממומנים על ידי קטאר או תורמים אחרים התומכים בחמאס, סיפקו "דוחות" ו"חקירות" מזויפים, שהועתקו ללא ביקורת על ידי סוכנויות האו"ם, והעניקו מעטה מוסדי לנרטיבים מוטים.
האו"ם כתיבת תהודה לא רצונית
עם דמויות כמו אנטוניו גוטרש ופרנצ'סקה אלבנזה כמניעים פעילים, האו"ם לא יצר את התעמולה הזו, אך הגביר אותה. על ידי אימוץ שיטתי של נתוני הקורבנות שסיפק משרד הבריאות של חמאס, מבלי לציין שגוף זה הוא זרוע של התנועה הטרוריסטית, האו"ם העניק אמינות עולמית למספרים שנויים במחלוקת.
החלטותיו, שלעולם לא מציינות ישירות את חמאס כתוקפן ומתעלמות מהחטופים שנחטפו מקיבוציהם, חיזקו את הרעיון שישראל היא האחראית הבלעדית לסבל בעזה.
בסוכנויות מיוחדות מסוימות (במיוחד UNRWA), גיוס מכוון וחדירה של תומכי חמאס או חברים אפשרו העברה ישירה של תעמולה זו בתוך מערכת האו"ם.
קתרין קולונה: דוח חלקי באו"ם
התוצאה: דיסאינפורמציה שתוכננה בעזה מוצאת את עצמה מצוטטת כעבור ימים על ידי דיפלומטים בניו יורק, ואז מועברת על ידי כלי תקשורת מובילים.
מסקנה: ניצחון אסטרטגי לפני הירייה הראשונה
ה-7 באוקטובר לא היה ההתחלה, אלא שיאה של קמפיין השפעה מתוכנן. חמאס הכין את הקרקע הפסיכולוגית והפוליטית כך שבלי קשר לרמת האלימות של התקפותיו, התגובה הישראלית תיתפס מיד כלא לגיטימית.
כבר ב-8 באוקטובר 2023, המהירות שבה סיסמאות כמו "רצח עם בעזה"—חודש לפני מתקפת הנגד של ישראל—ו"שחררו את פלסטין" הציפו את הרחובות והרשתות הוכיחה את יעילות ההכנה הזו.
על ידי היפוך המציאות, חמאס השיג ניצחון אסטרטגי: הוא הפך מעשי טרור לסמלי התנגדות, הפך את קורבנותיו לאשמים ומצא בעיתונות הבינלאומית ובאו"ם ממסרים—לעיתים שותפים, לעיתים תמימים—שנתנו לשקריו טווח עולמי.
תירוץ נוח עבור פוליטיקאים מסוימים לפתוח במאבק חדש נגד המדינה היהודית ולאפשר לאנטישמיות להתפשט בעולם.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire