Devarim, les dernières paroles de Moïse
Quand la Paracha Devarim fait basculer l’histoire…
Un message pour Israël, le monde juif, et l’humanité en 2025
La Paracha Devarim, première portion du dernier livre du Pentateuque, marque un tournant capital dans la Torah comme dans l’histoire trois fois millénaire du peuple juif.
Jusqu’ici, les récits ont été ceux de la création, de l’exil, de la sortie d’Égypte, de la traversée du désert, ponctués d’ordres divins et de miracles visibles.
Avec Devarim, c’est Moïse, le plus grand des prophètes, qui reprend la parole en son nom propre. Il devient narrateur, pédagogue, et surtout témoin.
Ce basculement du récit divin vers un témoignage humain est une révolution : la Torah devient vivante, elle s’adresse à des hommes libres, conscients, capables de mémoire, de responsabilité, et surtout de transmission.
Une Torah pour la maturité des peuples
Dans Devarim, Moïse ne se contente pas de répéter : il interprète, il synthétise, il met en perspective. Il relit les événements passés – la faute des explorateurs, les révoltes dans le désert, la justice rendue – non plus comme des anecdotes miraculeuses, mais comme des choix humains, des erreurs collectives et des leçons pour l’avenir.
La voix de Dieu se fait plus discrète.
Moïse, en préambule, dit :
“Dieu nous a parlé au Sinaï, mais maintenant il est temps d’entrer en terre promise, avec votre propre force.”
Le peuple juif passe alors de la minorité à l’âge adulte, de la dépendance au libre arbitre. Il devient responsable de son histoire, de sa souveraineté, de sa morale.
C’est un moment fondateur : pour la première fois dans un texte religieux, un peuple assume sa propre histoire, avec ses failles et ses grandeurs.
Ce modèle d’auto-critique et de fidélité à l’éthique, enraciné dans Devarim, inspirera plus tard la démocratie, la justice sociale, la mémoire collective.
En cela, Devarim change non seulement le cours de la Torah, mais celui de l’Histoire universelle.
Et en 2025 ? Un monde troublé face à la même exigence
Aujourd’hui, en 2025, alors que le monde semble encore secoué par les conflits, les désordres climatiques, les crispations identitaires, Devarim nous parle avec une acuité saisissante. Ce n’est plus le temps de l’attente passive d’un miracle.
C’est le temps de la lucidité, du souvenir actif, du courage politique. Moïse ne caresse pas son peuple. Il le met face à ses responsabilités. Il le prépare à la souveraineté. L'essentiel est de transmettre ...
Israël, redevenu un État souverain sur sa terre après plus de deux mille ans d’exil, vit un moment similaire. Il n’est plus un peuple dispersé attendant le salut, mais une nation debout, confrontée à des défis immenses : sécuritaires, moraux, technologiques.
Devarim enseigne à Israël que le pouvoir exige l’éthique, que la mémoire ne doit pas servir de refuge mais de levier pour l’action, que la fidélité à l’Alliance implique lucidité et audace.
Moïse ne mettra pas les pieds sur la Terre promise, il s'éteindra sur le Mont Nébo, seul, ayant reçu la satisfaction que le peuple sous la conduite de Josué perpétuera ce qu'il a commencé.
Pourquoi le monde doit suivre la politique d’Israël ?
La Torah nous enseigne, dès Devarim, que la souveraineté d’Israël n’est pas un caprice mais un projet spirituel. Moïse rappelle les frontières légitimes de la Terre promise, les avertissements contre l’injustice et les devoirs envers les peuples voisins.
Israël ne se définit pas par la conquête, mais par l’exemplarité. C’est en étant fidèle à sa vocation morale et historique qu’il gagne le respect des autres nations.
Dans un monde de désinformation et d’hostilité souvent irrationnelle à l’égard d’Israël, Devarim rappelle que la parole claire, le souvenir des promesses, et l’ancrage dans une éthique sont les meilleures réponses.
Ceux qui jugent Israël à travers des standards biaisés dus aux médias sociaux, à une Presse hostile, à des TV qui tronquent l'information, aux mails qui sortent d'usines. à trolls, devraient relire ce texte fondateur : Israël ne réclame pas l’immunité, mais la légitimité — légitimité historique, morale, biblique.
Respecter la politique d’Israël, c’est reconnaître qu’un peuple ayant survécu à l’exil, aux pogroms, à la Shoah, a le droit, et même le devoir, de se défendre, de décider de son destin, et de se gouverner en paix sur sa terre ancestrale.
Un message pour tous les peuples
Mais Devarim n’est pas seulement un livre pour les Juifs. C’est un appel universel. Il proclame que la souveraineté doit s’accompagner de justice, que la mémoire est un devoir, que la liberté est exigeante.
Il invite chaque peuple à relire son histoire avec vérité, à éduquer ses enfants dans le respect, et à bâtir des sociétés qui honorent la vie à transmettre des valeurs morales, c'est là le rôle de l'éducation, celle des parents, et celle de l'école.
En cela, Devarim n’est pas un simple discours d’adieu. C’est une boussole pour 2025 et les années à venir . Une invitation à la responsabilité, à la lucidité, à l’amour de la terre sans haine de l’autre.
Y arrivera-t-on un jour ?
© 2025 JBCH. Reproduction interdite sans autorisation.
…
מסר לישראל, לעולם היהודי ולאנושות כולה בשנת 2025
פרשת דברים, הפרשה הראשונה בספר החמישי של התורה, מסמנת תפנית מכרעת הן בטקסט המקראי והן בהיסטוריה בת שלושת אלפי השנים של העם היהודי. עד כה, הסיפורים עסקו בבריאה, בגלות, ביציאת מצרים ובמסע במדבר, כשהם מלווים בציוויים אלוקיים ובניסים גלויים. בפרשת דברים, משה – גדול הנביאים – נוטל את רשות הדיבור בשמו הפרטי. הוא הופך למספר, למחנך, ובעיקר לעד. המעבר הזה מדיבור אלוקי לעדות אנושית הוא מהפכה של ממש: התורה נעשית חיה, היא פונה לבני חורין, מודעים, בעלי זיכרון, אחריות, ובעיקר – יכולת למסירה מדור לדור.
בפרשת דברים משה אינו מסתפק בחזרה על הדברים. הוא מפרש, מסכם, ומעניק פרספקטיבה. הוא קורא מחדש את ההתרחשויות – חטא המרגלים, המרידות במדבר, עשיית הדין – לא עוד כמעשים ניסיים, אלא כבחירות אנושיות, שגיאות קולקטיביות, ולימוד לעתיד. קולו של אלוהים נחלש. משה פונה לעם ואומר במבוא: “ה’ דיבר אלינו בסיני, אך כעת הגיעה העת להיכנס לארץ בכוחכם שלכם”. העם עובר ממעמד של קטינות לבגרות, מתלות לרצון חופשי. הוא נעשה אחראי להיסטוריה שלו, לריבונותו, למוסריותו.
זהו רגע יסוד: לראשונה בתולדות הספרות הדתית, עם נוטל אחריות מלאה על סיפורו – על כישלונותיו ועל גדולתו. המודל הזה של ביקורת עצמית ונאמנות מוסרית, ששורשיו בדברים, יהפוך בעתיד למקור השראה לדמוקרטיה, לצדק חברתי ולזיכרון קולקטיבי. בכך, דברים לא רק משנה את פני התורה, אלא גם את מהלך ההיסטוריה העולמית.
כיום, בשנת 2025, כאשר העולם כולו ממשיך להיטלטל בין סכסוכים, משבר אקלים ומשברים זהותיים – דברים פונה אלינו בעוצמה יוצאת דופן. אין זה עוד הזמן להמתין לנס. זהו זמן לפיכחון, לזיכרון פעיל, ולאומץ פוליטי. משה אינו מחניף לעם – הוא מציב אותו מול אחריותו. הוא מכין אותו לריבונות.
מדינת ישראל, ששבה להיות ריבונית על אדמתה לאחר אלפיים שנות גלות, חווה רגע דומה. אין זה עוד עם מפוזר המצפה לישועה, אלא אומה עומדת, הניצבת מול אתגרים עצומים: ביטחוניים, מוסריים, טכנולוגיים. דברים מלמד את ישראל כי ריבונות מחייבת אתיקה; שהזיכרון אינו מפלט אלא מנוף למעש; שנאמנות לברית דורשת בהירות ואומץ.
התורה מלמדת אותנו כבר בדברים כי ריבונותו של עם ישראל אינה גחמה אלא תכנית רוחנית. משה מזכיר את גבולותיה הלגיטימיים של הארץ, את האזהרות מפני עוול, ואת החובות כלפי העמים השכנים. ישראל אינה מוגדרת על פי כיבוש – אלא על פי מופת. רק דרך נאמנותה לשליחותה המוסרית וההיסטורית תזכה להערכה מצד העמים.
בעולם של דיסאינפורמציה ושל עוינות בלתי רציונלית כלפי ישראל, דברים מזכירה: דבר ברור, זיכרון ההבטחות, ועיגון מוסרי – הם המענה הנכון. אלה השופטים את ישראל לפי אמות מידה כפולות, ראוי שיקראו את הטקסט היסודי הזה: ישראל אינה דורשת חסינות – אלא לגיטימיות. לגיטימיות היסטורית, מוסרית, תנ”כית. לכבד את מדיניותה של ישראל פירושו להכיר בזכותו של עם ששרד גלות, פוגרומים ושואה – להגן על עצמו, לקבוע את גורלו, ולחיות בשלום על אדמתו הקדומה.
אבל ספר דברים אינו מיועד רק ליהודים. זהו קול אוניברסלי. הוא מכריז כי ריבונות מחייבת צדק, כי הזיכרון הוא חובה מוסרית, וכי החירות דורשת אחריות. הוא קורא לכל עם לעיין מחדש בהיסטוריה שלו באמת, לחנך את ילדיו בכבוד, ולבנות חברה שמקדשת את החיים.
תורה לבשלותם של עמים
ומה ב-2025? עולם מוטרד מול אותה דרישה מוסרית
מדוע על העולם לכבד את מדיניותה של ישראל?
מסר לכלל האומות
לכן דברים איננו נאום פרידה בלבד – אלא מצפן לשנת 2025. קריאה לאחריות, לפיכחון, ולאהבת הארץ ללא שנאת האחר.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire