Iron Beam : un système déjà opérationnel
Israël a investi dès les années 2000 dans les armes à énergie dirigée, parallèlement au Dôme de fer. Iron Beam, développé par Rafael Advanced Defense Systems, a été présenté officiellement en 2014, testé en conditions réelles dès 2022 et déployé contre le Hezbollah en 2024–2025.
Puissance : environ 100 kW, capable d’abattre roquettes, obus de mortier, drones, voire missiles à courte portée. Avantage : coût par tir extrêmement faible (quelques dollars l’impulsion, contre des dizaines de milliers pour un missile intercepteur).Résultat : Israël dispose déjà d’une capacité de défense opérationnelle, éprouvée en combat.
La France et "Syderal" : un démonstrateur, pas une arme
Syderal, annoncé par la DGA en août 2025, n’est encore qu’un prototype en développement, prévu pour 2035. Puissance : « plusieurs dizaines de kW » seulement, donc en deçà du seuil requis pour les menaces les plus complexes (missiles de croisière, roquettes lourdes).
Objectif affiché : souveraineté technologique et développement d’une filière industrielle nationale (MBDA, Safran, Thales, Cilas).
Risque : retard structurel, car le système n’arrivera en service qu’au moment où d’autres nations (Israël, États-Unis, Chine) auront déjà des lasers de 200–300 kW capables d’intercepter missiles balistiques et hypersoniques.
Le problème récurrent du « retard français »
Les drones : en effet, dès 2013, Dassault aurait pu lancer une coopération sur des drones MALE (Medium Altitude Long Endurance), mais le Quai d’Orsay a opposé son veto pour préserver une souveraineté « purement française »… Résultat : la France a acheté sur étagère des Reaper américains.
Même schéma aujourd’hui : au lieu d’acheter ou de co-développer avec Israël une technologie déjà validée au combat, Paris préfère financer un programme long et incertain, avec le risque d'être dépassé, obsolète.
Israël commercialise déjà un système efficace (Iron Beam), testé et intégré dans une défense multicouches
La France mise sur un projet de recherche qui ne verra le jour qu’en 2030 et qui risque d’être technologiquement dépassé dès sa mise en service. Le retard français dans les domaines critiques (drones, missiles hypersoniques, lasers de défense) paraît difficilement rattrapable, sauf en coopérant avec Israël ou en achetant sur étagère. Mais, pour des raisons de doctrine et de diplomatie, Paris privilégie la souveraineté industrielle, quitte à perdre du temps.
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction du texte interdite sans autorisation
Cet article est personnel, je ne prétends pas être ni un scientifique, ni un historien, ni un professionnel du journalisme...
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog, j'exprime en général un coup de coeur
d'après l'actualité , et le lecture de ma revue de presse internationale quotidienne
🇬🇧 English
Iron Beam: an already operational system
Israel has invested since the 2000s in directed-energy weapons, in parallel with the Iron Dome. Iron Beam, developed by Rafael Advanced Defense Systems, was officially unveiled in 2014, tested under real conditions as early as 2022, and deployed against Hezbollah in 2024–2025.
Power: around 100 kW, capable of intercepting rockets, mortar shells, drones, and even short-range missiles. Advantage: extremely low cost per shot (a few dollars per pulse, compared to tens of thousands for an interceptor missile). Result: Israel already has an operational defense capability, combat-proven.
France and Syderal: a demonstrator, not a weapon
Syderal, announced by the DGA in August 2025, is still only a prototype in development, scheduled for 2035. Power: “several dozen kW” only, thus below the threshold required for the most complex threats (cruise missiles, heavy rockets).
Stated goal: technological sovereignty and the development of a national industrial sector (MBDA, Safran, Thales, Cilas).
Risk: structural delay, since the system will only come into service at a time when other nations (Israel, the United States, China) will already have 200–300 kW lasers capable of intercepting ballistic and hypersonic missiles.
The recurring problem of “French delay”
Drones: already in 2013, Dassault could have launched a cooperation program on MALE (Medium Altitude Long Endurance) drones, but the Quai d’Orsay vetoed it to preserve a “purely French” sovereignty… Result: France bought American Reapers off the shelf.
The same pattern today: instead of buying or co-developing with Israel a technology already validated in combat, Paris prefers to fund a long and uncertain program, with the risk of being overtaken, obsolete.
Israel is already marketing an effective system (Iron Beam), tested and integrated into a multilayered defense.
France is betting on a research project that will not see the light of day until 2030 and risks being technologically outdated upon entry into service. The French delay in critical areas (drones, hypersonic missiles, defense lasers) seems hard to catch up with, except by cooperating with Israel or buying off the shelf. But, for reasons of doctrine and diplomacy, Paris favors industrial sovereignty, even at the cost of losing time.
© 2025 JBCH. All rights reserved. Reproduction of this text is prohibited without authorization.
This article is personal: I do not claim to be a scientist, historian, or professional journalist… It is delicate to testify as a layman, but in this blog I usually express a personal reaction, based on current events and my daily international press review.
🇪🇸 Español
Iron Beam: un sistema ya operativo
Israel ha invertido desde los años 2000 en armas de energía dirigida, en paralelo con la Cúpula de Hierro. Iron Beam, desarrollado por Rafael Advanced Defense Systems, fue presentado oficialmente en 2014, probado en condiciones reales desde 2022 y desplegado contra Hezbolá en 2024–2025.
Potencia: alrededor de 100 kW, capaz de abatir cohetes, proyectiles de mortero, drones e incluso misiles de corto alcance. Ventaja: coste por disparo extremadamente bajo (unos pocos dólares por impulso, frente a decenas de miles para un misil interceptor). Resultado: Israel ya dispone de una capacidad de defensa operativa, probada en combate.
Francia y Syderal: un demostrador, no un arma
Syderal, anunciado por la DGA en agosto de 2025, no es más que un prototipo en desarrollo, previsto para 2035. Potencia: «varias decenas de kW» solamente, por debajo del umbral requerido para las amenazas más complejas (misiles de crucero, cohetes pesados).
Objetivo declarado: soberanía tecnológica y desarrollo de un sector industrial nacional (MBDA, Safran, Thales, Cilas).
Riesgo: retraso estructural, ya que el sistema no entrará en servicio hasta el momento en que otras naciones (Israel, Estados Unidos, China) ya dispongan de láseres de 200–300 kW capaces de interceptar misiles balísticos e hipersónicos.
El problema recurrente del «retraso francés»
Drones: ya en 2013, Dassault podría haber lanzado una cooperación sobre drones MALE (Medium Altitude Long Endurance), pero el Quai d’Orsay se opuso para preservar una soberanía «puramente francesa»… Resultado: Francia compró Reaper estadounidenses «llave en mano».
El mismo esquema hoy: en lugar de comprar o co-desarrollar con Israel una tecnología ya validada en combate, París prefiere financiar un programa largo e incierto, con el riesgo de quedar superado, obsoleto.
Israel ya comercializa un sistema eficaz (Iron Beam), probado e integrado en una defensa multicapa.
Francia apuesta por un proyecto de investigación que no verá la luz hasta 2030 y que corre el riesgo de estar tecnológicamente desfasado desde su entrada en servicio. El retraso francés en áreas críticas (drones, misiles hipersónicos, láseres de defensa) parece difícil de recuperar, salvo cooperando con Israel o comprando «llave en mano». Pero, por razones de doctrina y diplomacia, París privilegia la soberanía industrial, aunque sea a costa de perder tiempo.
© 2025 JBCH. Todos los derechos reservados. Reproducción del texto prohibida sin autorización.
Este artículo es personal: no pretendo ser ni científico, ni historiador, ni periodista profesional… Es delicado testimoniar como profano, pero en este blog suelo expresar un «coup de cœur» personal, a partir de la actualidad y de la lectura de mi repaso diario de la prensa internacional.
🇮🇱 תרגום לעברית
Iron Beam: מערכת שכבר מבצעית
ישראל השקיעה כבר משנות ה־2000 בנשקי אנרגיה מכוונת, במקביל ל”כיפת ברזל”. Iron Beam, שפותחה על ידי Rafael Advanced Defense Systems, הוצגה רשמית בשנת 2014, נוסתה בתנאים מבצעיים כבר ב־2022, והופעלה נגד חיזבאללה בשנים 2024–2025.
עוצמה: כ־100 קילוואט, מסוגלת להפיל רקטות, פצמ”רים, מל”טים ואף טילים קצרי טווח. יתרון: עלות ירי נמוכה ביותר (כמה דולרים בלבד לפולס, לעומת עשרות אלפים לטיל מיירט). תוצאה: לישראל יש כבר יכולת הגנה מבצעית, מוכחת בקרב.
צרפת ו–Syderal: מדגים, לא נשק
Syderal, שהוכרזה על ידי ה־DGA באוגוסט 2025, היא עדיין רק אבטיפוס בפיתוח, המתוכנן ל־2035. עוצמה: «כמה עשרות קילוואט» בלבד, כלומר מתחת לסף הנדרש לאיומים המורכבים ביותר (טילי שיוט, רקטות כבדות).
מטרה מוצהרת: ריבונות טכנולוגית ופיתוח ענף תעשייתי לאומי (MBDA, Safran, Thales, Cilas).
סיכון: עיכוב מבני, משום שהמערכת תיכנס לשירות רק בזמן שבו מדינות אחרות (ישראל, ארה״ב, סין) כבר יחזיקו בלייזרים של 200–300 קילוואט, המסוגלים ליירט טילים בליסטיים והיפרסוניים.
הבעיה החוזרת של “העיכוב הצרפתי”
מל”טים: כבר ב־2013, דאסו הייתה יכולה לפתוח שיתוף פעולה על מל”טי MALE (בינוניים לגובה ושהייה ארוכה), אך משרד החוץ הצרפתי הטיל וטו כדי לשמור על ריבונות «צרפתית טהורה»… התוצאה: צרפת קנתה מל”טי Reaper אמריקאיים מהמדף.
אותו דפוס כיום: במקום לרכוש או לפתח במשותף עם ישראל טכנולוגיה שכבר נוסתה בקרב, פריז מעדיפה לממן תוכנית ארוכה ובלתי ודאית, עם סיכון להיות מודחת, לא רלוונטית.
ישראל כבר משווקת מערכת יעילה (Iron Beam), שנבדקה והשתלבה בהגנה רב־שכבתית.
צרפת מהמרת על פרויקט מחקר שלא יבשיל עד 2030 ועלול להיות מיושן מבחינה טכנולוגית כבר בכניסתו לשירות. הפער הצרפתי בתחומים קריטיים (מל”טים, טילים היפרסוניים, לייזרי הגנה) נראה קשה לסגירה, אלא אם ישתפו פעולה עם ישראל או ירכשו מן המדף. אך מטעמי דוקטרינה ודיפלומטיה, פריז מעדיפה ריבונות תעשייתית—even במחיר של אובדן זמן.
© 2025 JBCH. כל הזכויות שמורות. העתקת הטקסט אסורה ללא אישור.
מאמר זה אישי: אינני טוען להיות מדען, היסטוריון או עיתונאי מקצועי… עדות של הדיוט היא תמיד עדינה, אך בבלוג הזה אני מבטא לרוב תגובה אישית, על סמך האקטואליה וקריאת סקירת העיתונות הבינלאומית היומית שלי.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire