Alors que des religions préconisent de mourir en Chaïds, en martys, la religion hébraïque nous demande de choisir la Vie, C est la dernière apparition de Moïse avant sa mort dans un lieu qu'il a voulu secret afin qu'aucune adoration ne vienne entacher l'image d'un Dieu unique, ce que ne respectent pas certains courants du judaïsme, et le catholicisme, c'est une sorte de paganise que Moïse voulait éviter,
La Paracha Nitsavim, qui clôt le cycle annuel de lecture de la Torah, nous présente un appel solennel : « Tu choisiras la vie ».
Ce commandement ne se réduit pas à une injonction morale abstraite ; il constitue un appel existentiel et spirituel au cœur même de la condition humaine. Mais peut-on réellement « choisir » la vie ? Et qu’entend la Torah par « vie » ?
Choisir la vie, dépasse le simple instinct de survie ou le désir de prospérité matérielle. La Torah évoque une vie pleine de sens, orientée vers la relation à Dieu, à l’autre et à soi-même.
C’est une vie où la conscience de l’éthique et de la responsabilité personnelle guide chaque décision. Choisir la vie, c’est s’aligner sur un chemin où la liberté humaine n’est pas illimitée mais encadrée par la sagesse divine et la mémoire des générations.
La Torah nous rappelle également que l’univers tout entier est appelé à témoigner de nos choix. Ce témoignage cosmique souligne que nos actions individuelles ont une portée universelle : elles participent à l’harmonie du monde et à la continuité du projet divin.
L’homme n’est pas un acteur isolé ; il est inscrit dans un tissu relationnel, social et cosmique où chaque choix a un écho.
Enfin, ce passage nous invite à une réflexion philosophique sur le temps et la responsabilité. Comme Nitsavim conclut l’année, il nous interpelle à considérer notre vie dans sa globalité, à mesurer nos actes et à affirmer la valeur de nos décisions.
Choisir la vie devient alors un acte de courage, de lucidité et de fidélité à soi-même et à l’ordre du monde.
En ce sens, la Paracha Nitsavim est un appel universel : elle nous enseigne que la vraie vie n’est pas seulement respirer ou exister, mais se tenir debout, conscient et actif, face à la liberté et aux défis que chaque jour nous offre.
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog j'exprime en général un coup de coeur
d'après l'actualité , et le lecture de ma revue de presse internationale quotidienne
les photos et films sont prises sur le web, là aussi pour une utilisation strictement personnelle, privé
English
While some religions advocate dying as jihadis or martyrs, the Hebrew religion asks us to choose Life. This is the last appearance of Moses before his death, in a place he wanted secret so that no form of worship could tarnish the image of a single God—a principle not always respected by some currents of Judaism or by Catholicism, which sometimes verge on a form of paganism that Moses sought to avoid.
Parashat Nitsavim, which closes the annual Torah reading cycle, presents us with a solemn call: “You shall choose life.”
This commandment is not merely an abstract moral injunction; it is an existential and spiritual call at the heart of the human condition. But can one truly “choose” life? And what does the Torah mean by “life”?
hoosing life goes beyond mere survival instinct or the desire for material prosperity. The Torah envisions a life full of meaning, oriented toward the relationship with God, with others, and with oneself.
It is a life in which awareness of ethics and personal responsibility guides every decision. Choosing life is aligning oneself on a path where human freedom is not unlimited but framed by divine wisdom and the memory of generations.
The Torah also reminds us that the entire universe is called to witness our choices. This cosmic testimony underscores that our individual actions have universal significance: they participate in the harmony of the world and the continuity of the divine plan.
Man is not an isolated actor; he is embedded in a relational, social, and cosmic fabric where every choice has an echo.
Finally, this passage invites philosophical reflection on time and responsibility. As Nitsavim concludes the year, it calls us to consider our lives in their entirety, to weigh our actions, and to affirm the value of our decisions.
Choosing life then becomes an act of courage, lucidity, and fidelity to oneself and to the order of the world.
In this sense, Parashat Nitsavim is a universal call: it teaches us that true life is not merely breathing or existing, but standing upright, conscious, and active in the face of freedom and the challenges each day offers.
Español
Mientras que algunas religiones abogan por morir como yihadistas o mártires, la religión hebrea nos pide elegir la Vida. Esta es la última aparición de Moisés antes de su muerte, en un lugar que quiso mantener secreto para que ninguna adoración pudiera empañar la imagen de un Dios único, un principio que no siempre respetan algunas corrientes del judaísmo ni el catolicismo, que a veces rozan una forma de paganismo que Moisés buscaba evitar.
La Parashá Nitsavim, que cierra el ciclo anual de lectura de la Torá, nos presenta un llamado solemne: “Escoge la vida.”
Este mandamiento no es simplemente una instrucción moral abstracta; es un llamado existencial y espiritual en el corazón de la condición humana. Pero, ¿puede uno realmente “elegir” la vida? ¿Y qué entiende la Torá por “vida”?
Elegir la vida va más allá del mero instinto de supervivencia o del deseo de prosperidad material. La Torá concibe una vida llena de sentido, orientada hacia la relación con Dios, con los demás y con uno mismo.
Es una vida en la que la conciencia de la ética y la responsabilidad personal guía cada decisión. Elegir la vida es alinearse en un camino donde la libertad humana no es ilimitada, sino enmarcada por la sabiduría divina y la memoria de las generaciones.
La Torá también nos recuerda que todo el universo está llamado a dar testimonio de nuestras elecciones. Este testimonio cósmico subraya que nuestras acciones individuales tienen un significado universal: participan en la armonía del mundo y en la continuidad del plan divino.
El hombre no es un actor aislado; está inscrito en un tejido relacional, social y cósmico donde cada elección tiene un eco.
Finalmente, este pasaje invita a la reflexión filosófica sobre el tiempo y la responsabilidad. Al concluir Nitsavim el año, nos llama a considerar nuestra vida en su totalidad, a evaluar nuestros actos y a afirmar el valor de nuestras decisiones.
Elegir la vida se convierte así en un acto de coraje, lucidez y fidelidad a uno mismo y al orden del mundo.
En este sentido, la Parashá Nitsavim es un llamado universal: nos enseña que la verdadera vida no es solo respirar o existir, sino mantenerse de pie, consciente y activo ante la libertad y los desafíos que cada día nos ofrece.
עברית (Hebrew)
בעוד שכמה דתות ממליצות למות כשוחרי ג’יהאד או כקדושים, הדת העברית מבקשת מאיתנו לבחור בחיים. זו הופעתו האחרונה של משה לפני מותו, במקום שרצה לשמור בסוד כדי שאף פולחן לא יכתים את דמותו של אל אחד – עקרון שלא תמיד נשמר על ידי כמה זרמים ביהדות או בקתוליות, שלפעמים מתקרבים לצורת פגאניזם שמשה רצה למנוע.
פרשת נצבים, המסיימת את מחזור הקריאה השנתי בתורה, מציגה לנו קריאה חגיגית: “וּבְחַיִּים תִּבְחָר”
מצוות זו אינה רק הוראה מוסרית מופשטת; היא קריאה קיומית ורוחנית בלב התנאים האנושיים. אך האם באמת ניתן “לבחור” בחיים? ומה התורה מתכוונת במונח “חיים”?
לבחור בחיים חורג מהאינסטינקט הישרדותי או מהרצון לשגשוג חומרי. התורה מציגה חיים מלאי משמעות, המכוונים ליחסים עם אלוהים, עם הזולת ועם עצמנו.
אלה חיים שבהם המודעות לאתיקה ולסמכות האישית מנחה כל החלטה. בחירת החיים היא יישור קו עם דרך שבה החופש האנושי אינו בלתי מוגבל, אלא ממוסגר על ידי חוכמת האל וזיכרון הדורות.
התורה גם מזכירה לנו שכל היקום נקרא להעיד על בחירותינו. עדות קוסמית זו מדגישה כי מעשינו הפרטיים בעלי משמעות אוניברסלית: הם משתתפים בהרמוניה של העולם ובהמשכיות התכנית האלוהית.
האדם אינו שחקן מבודד; הוא משולב ברשת חברתית, יחסית וקוסמית שבה לכל בחירה יש הד.לבסוף, קטע זה מזמין לחשיבה פילוסופית על הזמן והאחריות. כאשר נצבים מסיימת את השנה, היא קוראת לנו לשקול את חיינו בשלמותם, להעריך את מעשינו, ולאשר את ערכם של החלטותינו.
בחירת החיים הופכת אז לפעולת אומץ, תובנה ונאמנות לעצמנו ולסדר העולם.
במובן זה, פרשת נצבים היא קריאה אוניברסלית: היא מלמדת אותנו שהחיים האמיתיים אינם רק לנשום או להתקיים, אלא לעמוד, להיות מודעים ופעילים מול החירות והאתגרים שכל יום מביא עמו.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire