Dans l’entourage de Donald Trump, un projet ambitieux pour l’après-Gaza circule, prêt à bouleverser les équilibres régionaux. Le Président des USA , qui entend redevenir l’architecte d’un nouvel ordre au Moyen-Orient, mise sur une alliance tripartite : le financement massif des États du Golfe, une garantie de sécurité américaine pour Israël et la mise à l’écart d’une Europe désormais jugée hors-jeu.
L’idée repose sur une logique transactionnelle propre à Trump : chaque acteur obtient une contrepartie claire. Riyad, Abou Dhabi et Doha gagneraient en influence régionale tout en limitant l’expansion iranienne ; Israël bénéficierait d’une couverture militaire et technologique sans précédent ; et les États-Unis se poseraient en arbitres incontestés d’un processus où l’Europe, divisée et affaiblie, n’aurait plus son mot à dire.
Selon le Washington Post, un plan encore plus spectaculaire serait à l’étude dans les cercles proches de Trump. Il prévoirait l’évacuation progressive de la population gazaouie, avec une prime de 5 000 dollars par personne et des aides pendant 4 ans ( loyers nourriture ...) pour ceux qui accepteraient d’émigrer, tandis que le territoire serait placé sous supervision américaine pour une décennie.
Dans ce cadre, Gaza serait entièrement remodelée, transformée en centre high-tech et touristique de premier plan, avec la construction de six à huit villes intelligentes gérées par intelligence artificielle. L’objectif : éradiquer définitivement la menace terroriste, faire de Gaza un pôle économique régional et repositionner Israël comme moteur d’une nouvelle ère de stabilité.
Les Pays du Golfe (Arabie saoudite, Émirats, Qatar) financent la reconstruction pour renforcer leur poids régional et contenir l’Iran
Les États-Unis garantissent la sécurité d’Israël par une présence militaire renforcée et des accords technologiques avancés.
L’Europe marginalisée, jugée inefficace et divisée, laisse la place à un triangle Washington–Riyad–Tel-Aviv.
Gaza demain
Les réactions potentielles ne manquent pas d’interroger. Israël, confronté depuis des années à la menace du Hamas et à la spirale des conflits, pourrait voir dans ce projet une garantie historique de sécurité et un levier pour sceller son intégration régionale, notamment via les Accords d’Abraham élargis.
Les pays du Golfe, qui ont déjà investi dans la modernisation de leurs propres économies, pourraient saisir l’opportunité pour consolider leur poids stratégique et s’imposer comme partenaires-clés de Washington.
En revanche, la réaction des arabes de palestine reste imprévisible : certains pourraient accepter l’émigration comme porte de sortie, mais beaucoup verraient dans cette approche une dépossession totale, renforçant les tensions idéologiques et la colère populaire.
Sur le plan géopolitique, le projet porte une promesse qui séduit ses concepteurs : offrir au monde libre un Moyen-Orient enfin débarrassé de foyers terroristes persistants, sécuriser les routes énergétiques et ouvrir une zone nouvelle de développement technologique sous supervision américaine.
Mais les critiques soulignent les défis d’application : l’adhésion réelle des pays du Golfe, la position ambiguë du Qatar, le rôle perturbateur de l’Iran très affaiblie à ce jour, et le risque d’une radicalisation accrue si la solution paraît imposée plutôt que négociée.
Ce serait aussi une gifle pour une Europe faible et incapable de règler ses propres problèmes, et pour la France dont Macron aurait voulu être le porte drapeau d'un "palestine" ingérable,
Reste que l’ambition trumpienne tranche avec l’immobilisme diplomatique des dernières décennies. En filigrane, elle pose une question cruciale : l’avenir de Gaza sera-t-il façonné par un plan transactionnel américano-arabe ?
© 2025 JBCH. Tous droits réservés. Reproduction du texte interdite sans autorisation
Cet article est personnel, je ne prétends pas être ni un scientifique, ni un historien, ni un professionnel du journalisme...
C'est délicat de témoigner quand on est un profane, mais dans ce blog j'exprime en général un coup de coeur
d'après l'actualité , et le lecture de ma revue de presse internationale
les photos et films sont prises sur le web, là aussi pour une utilisation strictement personnelle, privée.
ENGLISH
Trump’s Post-Gaza Plan: Gulf Aid, US Guarantees, and a High-Tech Vision
In the corridors of power, a bold vision for Gaza is taking shape under the shadow of former President Donald Trump. According to multiple sources and a recent Washington Post report, Trump’s plan for the “post-Gaza” era is both audacious and transactional, combining massive financial support from Gulf states with an unwavering US security guarantee for Israel. The plan sidelines Europe, highlighting Washington and Riyadh as the main arbiters of Middle Eastern stability.
The essence of the proposal is straightforward yet radical: Gulf states, including Saudi Arabia, the UAE, and Qatar, would finance reconstruction and stabilization projects, while the US would provide military, technological, and diplomatic backing. This ensures Israel’s security while giving Gulf powers influence in shaping a post-conflict Gaza. Europe, fractured and diplomatically sidelined, would watch from the sidelines as its historical weight in the region diminishes.
Adding a futuristic layer, the Washington Post report details a plan in which Gaza would be placed under American oversight for at least a decade. Over two million residents would be temporarily relocated, receiving financial support to resettle or live in designated zones. The territory would be transformed into a hub of high-tech innovation, with six to eight “smart cities” run by advanced artificial intelligence systems, designed to attract investment, tourism, and global business.
Critically, this plan aims to eradicate terrorist infrastructures, neutralize Hamas, and isolate Iran’s influence in the Levant. For Israel, it represents a chance to secure its borders and prevent future attacks. Gulf nations could assert strategic influence and safeguard regional stability, while the broader free world would benefit from a significant reduction in extremist activity. The proposal promises not only military security but also economic opportunity and technological progress in a historically volatile region.
Reactions are expected to be mixed. Israel would likely welcome the guarantees and the removal of hostile groups, while Gulf states may negotiate terms to ensure their influence is recognized. Palestinian factions face a stark choice: cooperation under supervision with significant incentives or continued isolation and conflict. The international community may critique the ethical and humanitarian aspects of mass relocation, but the potential security gains and regional stabilization cannot be ignored.
In sum, Trump’s post-Gaza vision is a radical reimagining of the region: a blend of financial muscle, technological ambition, and hard-nosed geopolitics. It positions the US and its Gulf partners as the decisive architects of regional order, offering the free world an opportunity to contain terrorism, foster innovation, and create lasting strategic stability.
SPANISH
El plan de Trump para el “post-Gaza”: ayuda del Golfo, garantías estadounidenses y visión de alta tecnología
En los pasillos del poder, se está gestando una visión audaz para Gaza bajo la sombra del expresidente Donald Trump. Según múltiples fuentes y un reciente informe del Washington Post, el plan de Trump para la era “post-Gaza” es tanto audaz como transaccional, combinando un apoyo financiero masivo de los países del Golfo con una garantía de seguridad inquebrantable de Estados Unidos para Israel. El plan margina a Europa, destacando a Washington y Riad como los principales árbitros de la estabilidad en Medio Oriente.
La esencia de la propuesta es directa pero radical: los países del Golfo, incluidos Arabia Saudita, Emiratos Árabes Unidos y Qatar, financiarían proyectos de reconstrucción y estabilización, mientras que Estados Unidos proporcionaría respaldo militar, tecnológico y diplomático. Esto asegura la seguridad de Israel al tiempo que otorga a los países del Golfo influencia para moldear un Gaza posterior al conflicto. Europa, dividida y marginada diplomáticamente, observaría desde la periferia mientras su peso histórico en la región disminuye.
Agregando una capa futurista, el informe del Washington Post detalla un plan en el que Gaza estaría bajo supervisión estadounidense durante al menos una década. Más de dos millones de residentes serían reubicados temporalmente, recibiendo apoyo financiero para reubicarse o vivir en zonas designadas. El territorio se transformaría en un centro de innovación de alta tecnología, con seis a ocho “ciudades inteligentes” gestionadas por sistemas avanzados de inteligencia artificial, diseñadas para atraer inversión, turismo y negocios globales.
De manera crítica, este plan busca erradicar las infraestructuras terroristas, neutralizar a Hamas y aislar la influencia de Irán en el Levante. Para Israel, representa una oportunidad para asegurar sus fronteras y prevenir futuros ataques. Las naciones del Golfo podrían ejercer influencia estratégica y garantizar la estabilidad regional, mientras que el mundo libre se beneficiaría de una reducción significativa de la actividad extremista. La propuesta promete no solo seguridad militar, sino también oportunidades económicas y progreso tecnológico en una región históricamente volátil.
Se espera que las reacciones sean mixtas. Israel probablemente daría la bienvenida a las garantías y a la eliminación de grupos hostiles, mientras que los países del Golfo podrían negociar condiciones para asegurar que su influencia sea reconocida. Las facciones palestinas enfrentan una decisión difícil: cooperar bajo supervisión con incentivos significativos o continuar en el aislamiento y el conflicto. La comunidad internacional puede criticar los aspectos éticos y humanitarios de la reubicación masiva, pero las ganancias potenciales en seguridad y la estabilización regional no pueden ser ignoradas.
En suma, la visión de Trump para “post-Gaza” es una reimaginación radical de la región: una combinación de músculo financiero, ambición tecnológica y geopolítica pragmática. Posiciona a Estados Unidos y a sus socios del Golfo como los arquitectos decisivos del orden regional, ofreciendo al mundo libre la oportunidad de contener el terrorismo, fomentar la innovación y crear una estabilidad estratégica duradera.
תכנית טראמפ לאחר עזה: סיוע ממדינות המפרץ, ערבות אמריקאית וחזון טכנולוגי
במסדרונות הכוח מתגבשת חזון נועז לעזה תחת צלו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. על פי מקורות רבים ודיווח אחרון ב־Washington Post, התכנית של טראמפ ל“לאחר עזה” היא שנונה ורדיקלית, ומשלבת תמיכה פיננסית עצומה ממדינות המפרץ עם ערבות ביטחונית בלתי מתפשרת של ארצות הברית לישראל. התכנית שוללת את אירופה, ומציבה את וושינגטון וריאד כשחקנים המרכזיים ליציבות במזרח התיכון.
עיקרי ההצעה ברורים אך רדיקליים: מדינות המפרץ, כולל ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטאר, יממנו פרויקטים של שיקום וייצוב, בעוד ארצות הברית תספק גיבוי צבאי, טכנולוגי ודיפלומטי. זה מבטיח את ביטחונה של ישראל ומעניק למדינות המפרץ השפעה על עיצוב עזה לאחר הסכסוך. אירופה, מפולגת ומנותקת מדיפלומטית, תצפה מהצד כאשר מעמדה ההיסטורי באזור פוחת.
תוספת של רובד עתידני: על פי דיווח ה־Washington Post, עזה תהיה תחת פיקוח אמריקאי למשך לפחות עשר שנים. מעל שני מיליון תושבים יעברו היעלמות זמנית, יקבלו סיוע כלכלי למעבר או מגורים באזורים ייעודיים. השטח יעוצב מחדש כמרכז חדשנות וטכנולוגיה מתקדמת, עם שש עד שמונה “ערים חכמות” המנוהלות על ידי מערכות בינה מלאכותית מתקדמות, שמיועדות למשוך השקעות, תיירות ועסקים גלובליים.
בקריאה ביקורתית, תכנית זו שואפת להשמיד תשתיות טרור, לנטרל את חמאס ולהסיר את השפעת איראן במזרח. עבור ישראל, מדובר בהזדמנות להבטיח את גבולותיה ולמנוע התקפות עתידיות. מדינות המפרץ יכולות להפעיל השפעה אסטרטגית ולהבטיח יציבות אזורית, בעוד שהעולם החופשי ייהנה מירידה משמעותית בפעילות קיצונית. התכנית מציעה לא רק ביטחון צבאי, אלא גם הזדמנויות כלכליות והתקדמות טכנולוגית באזור תנודתי.
צפויות תגובות מעורבות. ישראל תסביר ככל הנראה את קבלת הערבויות והסרת הקבוצות העוינות, בעוד מדינות המפרץ ינסו להבטיח הכרה בהשפעתן. הפלסטינים ניצבים בפני החלטה קשה: לשתף פעולה תחת פיקוח עם תמריצים משמעותיים או להמשיך בבידוד ובעימות. הקהילה הבינלאומית עשויה לבקר את ההיבטים האתיים וההומניטריים של ההעברה ההמונית, אך היתרונות הפוטנציאליים בביטחון ובייצוב האזורי אינם ניתנים להתעלמות.
לסיכום, החזון של טראמפ ל“לאחר עזה” מהווה חידוש רדיקלי לאזור: שילוב של כוח פיננסי, שאיפה טכנולוגית וגיאופוליטיקה פרגמטית. הוא מציב את ארצות הברית ואת שותפיה ממדינות המפרץ כאדריכלים המרכזיים של הסדר האזורי, ומציע לעולם החופשי הזדמנות לבלום טרור, לקדם חדשנות וליצור יציבות אסטרטגית מתמשכת.
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire